יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 104, ספר ירמיהו, פרק יד, יז-כב

יז וְאָֽמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד׃ יח אִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר וְהִנֵּ֖ה תַּֽחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב כִּֽי־גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָֽחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ וְלֹ֥א יָדָֽעוּ׃ יט הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּֽעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֨וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֤ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃ כ יָדַ֧עְנוּ יְהוָ֛ה רִשְׁעֵ֖נוּ עֲו֣͏ֹן אֲבוֹתֵ֑ינוּ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃ כא אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִֽיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ׃ כב הֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֤י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ וּנְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃

֍֍֍

(יז) אף על פי שאמר ה' לירמיהו שיבוא העונש על ישראל, בכל זאת שלח אותו בנבואה מיוחדת להראות להם שה' משתתף בצערם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בשם ה', כביכול תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם, וְאַל תִּדְמֶינָה (-ולא תפסקנה), כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי, וזו המכה החיצונית, מַכָּה נַחְלָה מְאֹד, שזהו החולי הפנימי.

(יח) והשבר החיצוני הוא במיתת האנשים, כי אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה מפני הרעב, וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב. וְאִם בָּאתִי הָעִיר מפני החרב, וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב. והחולי הפנימי הוא כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן, שהיו צריכים ללמד את העם תורה ונבואה, סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ – עשו סחורה בתורה ובנבואה, ומכרו אותם תמורת כסף, כאדם הסוחר בדברים השייכים לו, וְלֹא יָדָעוּ מה תהיה אחריתם, וזו מחלה פנימית אנושה, כי על ידי זה לא יהיה מי שילמד את העם את דרך האמת להחזירם בתשובה.

(יט) אחרי ששמע ירמיהו שלא מאס ה' בישראל והוא משתתף בצערם, התפלל לה' תפילה שלישית, הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה, והרי לא מאסת בהם אלא עדיין אתה אוהב אותם, וגם אם את יהודה מאסת, אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ, והרי עדיין שכינתך שרויה בציון, בבית המקדש, ולכן גם אם תענישנו, היה ראוי שתכין לנו כבר את הרפואה מתחילה, וכדרך הרופא המקיז דם לחולה, שמכין תחילה את הרפואות לעצור את הדם, וכן ה' מקדים רפואה למכה, ואם כן, כיון שהעונש הוא בהשגחה פרטית, מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ עתה וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא, ואין זו מכה הבאה בדרך טבעית מחמת הסתרת פנים, שהרי בדרך הטבע קַוֵּה לְשָׁלוֹם – ראוי שיהיה שלום, וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא – מצד דרכי הטבע ראוי שיהיה עתה עת מרפא ורוגע, וְהִנֵּה בְעָתָה, וכיון שאין המכה טבעית אלא בהשגחת ה', ראוי שיקדים ה' להכין לנו רפואה.

(כ) ומוסיף ואומר, יָדַעְנוּ ה' שהתשובה על כך היא מחמת רִשְׁעֵנוּ, שהתמלאה סאת העוונות, ועֲו‍ֹן אֲבוֹתֵינוּ שאנו ממשיכים בו, כִּי חָטָאנוּ לָךְ, וכשהבנים ממשיכים בחטאי האבות מעניש אותם ה' גם על חטאי אבותיהם.

(כא) ועל כך אומר בתפילתו, אַל תִּנְאַץ להענישנו, לְמַעַן שִׁמְךָ, שלא יתחלל בגויים. אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, שזהו בית המקדש. זְכֹר, אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ, למאוס בשבט יהודה, כי הלא נכרתה עמנו ברית.

(כב) הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים – וכי יש לעבודות זרות ושאר אלילי הגויים כוחות להוריד גשמים, וְאִם הַשָּׁמַיִם מצד טבעם יִתְּנוּ רְבִבִים, הרי אין הדבר כן, הֲלֹא אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ המשגיח על העולם ומוריד את המטר, וּנְקַוֶּה רק לָּךְ, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה, שייעצר עתה המטר כעונש על חטאינו, ואנו מאמינים ובוטחים בך שתתן מטר על הארץ.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?