שיעור 11, ספר ישעיהו, פרק ב, יט-כב

יט וּבָ֨אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד ה֙' וּמֵֽהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַֽעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ כ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָֽאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָֽעֲטַלֵּפִֽים׃ כא לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד ה֙' וּמֵֽהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַֽעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ כב חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃

(יט) וכפי שאמר הנביא (פסוק י') שראוי להיות, שיתחבאו בנקרות צורים, כך יהיה באמת, וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר, וההליכה למערות צורים תהיה מִפְּנֵי פַּחַד ה', שזו יראת העונש, וההליכה למחילות עפר תהיה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ – מחמת יראת הרוממות, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ – כשיקום ה' לשבר ולהעניש רשעי ארץ.

(כ) [דרך עובדי האלילים הקדמונים היתה לייחס כוחות אלוהות לבעלי החיים, וחשבו שכל אחד מבעלי החיים שולט הוא במקום מושבו, ולכן כשהיו רוצים להפליג בים היו משתחוים ומקטירים לפסל העשוי בצורת דג, ובהליכתם במדבר היו עובדים לחיות המדבר, וכמו כן כשהיו רוצים להתחבא במחילות עפר ומערות היו עובדים לתבניות השרצים, חפרפרות ועטלפים, המצויים במקומות אלו], אמנם בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר האלילים יחלפו מן העולם, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ, אף אותם אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ מכבר כדי שיוכל בעת ההליכה למערות ומחילות עפר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים, באותו היום לא ישתחווה להם ולא יעבדם.

(כא) והסיבה לכך שבאותו יום לא ישתחווה לתבניות שרצים ועטלפים אלו, כי הלא הסיבה שתגרום לו לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים היא מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ, ולא יעלה על הדעת שבשעה שיפחד האדם ממלכות ה', ילך וישתחווה לאלילים אחרים.

(כב) כיון שהזכיר את אותם עבודות זרות מגונות, בהם משתחווה האדם לתבניות שרצים מאוסים, אומר הנביא לבני דורו, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם – הרי מחמת הנהגה זו ראוי לכם להפסיק להיקרא בשם 'אדם', אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, מאחר ואתם נוהגים בפחיתות כזו שאינה מתאימה כלל למין ה'אדם', וכאילו אינכם אלא מין אחר של בעלי חיים, כִּי אם אכן נחשבים אתם בכלל בני האדם, החשובים יותר מבעלי החיים, בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא – במה מיוחד ונחשב האדם יותר מבעלי החיים, אם הוא משתחווה להם ולתבניתם, ומעמיד עצמו בדרגה נמוכה יותר מבעלי החיים.