שיעור 112, ספר דניאל, פרק יב, ה-ז

ה וְרָאִ֨יתִי֙ אֲנִ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹֽמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֨נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ ו וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת׃ ז וָֽאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָֽעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃

– – – – –

(ה) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל, וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים – שני מלאכים מלבד המלאך שדיבר עם דניאל, והם המלאכים הממונים על אומות העולם, ומושלים באותם שנים של גלות והסתר פנים, עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר, וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר.

(ו) וַיֹּאמֶר אחד מאותם מלאכים לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, המדבר עם דניאל, עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, כלומר, ידעו אותם מלאכים שממשלתם מוגבלת עד זמן הקץ, אך לא ידעו מתי יגיע אותו הזמן.

(ז) וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם, וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם – בה', שהוא מחיה את העולם ומעמידו, כִּי הזמן האחרון לגאולה, שבודאי לא תתאחר הגאולה יותר מזה, יהיה לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי – לאחר 'זמן', ו'זמנים', ו'חצי זמן' (וכיון שאין אנו יודעים לאיזה 'זמן' כוונת הנביא, איננו יודעים מתי יגיע אותו מועד), ואף שהגאולה תוכל לבוא בכל זמן, אם ייטיבו ישראל את מעשיהם ויחזרו בתשובה, מכל מקום גם אם לא יגאלו בזכות עצמם, לא תתאחר הגאולה יותר מהזמן האמור, וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה – ואז יסתיים ענין זה, שעם הקודש מפורדים ומפוזרים על פני כל העולם.