ד אָֽבְלָ֤ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָֽבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ׃ ה וְהָאָ֥רֶץ חָֽנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹֽשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ד) עתה מתאר הנביא את חורבן ארץ ישראל כפי שאירע, דרגה אחר דרגה, תחילה אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ – בדומה לְאָבֵל היושב בבדידות, כך המקומות שאינם מיושבים אָבְלוּ מאין עובר ושב בהם, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל – אחר כך נחרבו גם המקומות המיושבים, כי יושביהם הלכו בגלות, אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ – נחרבה גם עיר המלוכה, והשרים ומשפחת המלוכה גלו גם הם.
(ה) וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ – מחמת חטאם של ישראל היושבים עליה נענשה כביכול הארץ עצמה, וכאילו היא חנפה וחטאה, ונענשה במקום היושבים עליה, כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת – עברו על תורת ה', ולא קיימו את מצוותיו האלוקיות, חָלְפוּ חֹק – עברו על חוקי הנימוס המחוייבים מצד שכל האדם, להרחיק את הדברים המגונים ולנהוג בדרכים נאות, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם – קלקלו אפילו את החוקים הטבעיים, שהם שומרים על ברית וקיום העולם, שבלעדי חוקים אלו לא יתקיים כלל ישוב אנושי, כי הם רצחו ועשקו איש את רעהו, כבעלי חיים הטורפים זה את זה.
