יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 134, ספר ירמיהו, פרק כב, יג-יט

יג ה֣וֹי בֹּנֶ֤ה בֵיתוֹ֙ בְּֽלֹא־צֶ֔דֶק וַֽעֲלִיּוֹתָ֖יו בְּלֹ֣א מִשְׁפָּ֑ט בְּרֵעֵ֨הוּ֙ יַֽעֲבֹ֣ד חִנָּ֔ם וּפֹֽעֲל֖וֹ לֹ֥א יִתֶּן־לֽוֹ׃ יד הָֽאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַֽעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֤רַֽע לוֹ֙ חַלּוֹנָ֔י וְסָפ֣וּן בָּאָ֔רֶז וּמָשׁ֖וֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר׃ טו הֲתִֽמְלֹ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה מְתַֽחֲרֶ֣ה בָאָ֑רֶז אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא אָכַ֣ל וְשָׁתָ֗ה וְעָשָׂ֤ה מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה אָ֖ז ט֥וֹב לֽוֹ׃ טז דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ יז כִּ֣י אֵ֤ין עֵינֶ֨יךָ֙ וְלִבְּךָ֔ כִּ֖י אִם־עַל־בִּצְעֶ֑ךָ וְעַ֤ל דַּֽם־הַנָּקִי֙ לִשְׁפּ֔וֹךְ וְעַל־הָעֹ֥שֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָ֖ה לַֽעֲשֽׂוֹת׃ יח לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־יְהֽוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹֽא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָחִ֖י וְה֣וֹי אָח֑וֹת לֹֽא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָד֖וֹן וְה֥וֹי הֹדֹֽה׃ יט קְבוּרַ֥ת חֲמ֖וֹר יִקָּבֵ֑ר סָח֣וֹב וְהַשְׁלֵ֔ךְ מֵהָ֖לְאָה לְשַֽׁעֲרֵ֥י יְרֽוּשָׁלִָֽם׃

 

֍           ֍            ֍

 

(יג) עתה מתנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שילם את שכר הפועלים. הוֹי, בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק, כי אף שלפי ההלכה לא היה צריך לשלם להם עד סיום העבודה, מכל מקום מצד הצדק היה ראוי לו לשלם להם מתחילה, והוא לא עשה כן, וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט – בעת שבנה את העליה, שזהו סיום בניית הבית, וכבר היה חייב מצד המשפט לשלם להם, והוא לא שילם להם כלל, אף לאחר שהסתיימה העבודה, בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם, כי לא נתן לו את השכר שסיכמו ביניהם, וּפֹעֲלוֹ – ואפילו את השכר שמגיע לו על פעולתו מצד עצמה, גם אם לא היו קובעים ביניהם שכר, גם כן לֹא יִתֶּן לוֹ.

(יד) ולא היה זה בית רגיל לשבתו, אלא הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת – בית גדול מאד בעל מידות גדולות, וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי – פתח חלונות רבים בבית, וְסָפוּן בָּאָרֶז – הקירות מכוסים בלוחות ארזים, וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר – לוחות הארזים היו משוחים בצבעים מיוחדים.

(טו) הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז – האם תחשוב שבכך שתבנה בית גדול מעצי ארזים תהיה ראוי למלוכה [ואמר בדרך מליצה שמחשיב את עצמו גדול וחזק כארז, וכאילו מתחרה בו בגובהו], אָבִיךָ, יאשיהו המלך, הֲלוֹא אפילו בשעה שאָכַל וְשָׁתָה לא דאג רק לעצמו, וְעָשָׂה באותו זמן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לכל ישראל, אָז טוֹב לוֹ, כי אין טוב למלך שידרוש רק את טובת עצמו, אלא שייטיב עם כל עמו.

(טז) ולא היה מתעסק רק בשפיטת ענינים גדולים, אלא הפסיק את סעודתו והיה דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב, כי לא הוטב ליבו מהאכילה והשתיה, אלא מכך שעשה משפט לעשוקים, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי – וזו העדות לכך שידע אותי, נְאֻם ה', ואיך אתה עשית את ההיפך, לגזול שכר עני ואביון.

(יז) כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ – אינך משתמש בחוש הראיה וברצון הלב כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ – לטובת עצמך, ולא תטרח עבור טובת הכלל, וכנגד תפקיד המלך האמיתי, לדאוג שלא ישפך דם נקי ושלא יהיה עושק, אתה תעשה בהיפך, וְעַל דַּם הַנָּקִי תשגיח כדי לִשְׁפּוֹךְ, וְעַל הָעֹשֶׁק של הממון וְעַל הַמְּרוּצָה – ריצוץ הגוף, תשגיח כדי לַעֲשׂוֹת זאת.

(יח) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ בני משפחתו, אחיו ואחיותיו, לומר הוֹי אָחִי, וְהוֹי לאָחוֹת, שמת אחיה. וכן העם כולו לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ, לומר הוֹי אָדוֹן, וְהוֹי הֹדֹה – על הודו והדרו.

(יט) קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר – כשם שהחמור אינו נקבר, אלא נבלתו מושלכת בדרך, כך לא יקבר יהויקים, אלא סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה [-מחוץ] לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם, כי מת בעת שלקחוהו בגלות פעם שניה, והכשדים לא הניחו לקוברו (רד"ק).

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?