שיעור 139, ספר מלכים ב', פרק ב, ד-ח

ד וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֵֽלִיָּ֜הוּ אֱלִישָׁ֣ע ׀ שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י ה֙' שְׁלָחַ֣נִי יְרִיח֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר חַי־ה֥' וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶֽעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּבֹ֖אוּ יְרִיחֽוֹ׃ ה וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בִּֽירִיחוֹ֮ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם ה֛' לֹקֵ֥חַ אֶת־אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶֽחֱשֽׁוּ׃ ו וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֵֽלִיָּ֜הוּ שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י ה֙' שְׁלָחַ֣נִי הַיַּרְדֵּ֔נָה וַיֹּ֕אמֶר חַי־ה֥' וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶֽעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּֽלְכ֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ ז וַֽחֲמִשִּׁ֨ים אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֤י הַנְּבִיאִים֙ הָֽלְכ֔וּ וַיַּֽעַמְד֥וּ מִנֶּ֖גֶד מֵֽרָח֑וֹק וּשְׁנֵיהֶ֖ם עָֽמְד֥וּ עַל־הַיַּרְדֵּֽן׃ ח וַיִּקַּח֩ אֵֽלִיָּ֨הוּ אֶת־אַדַּרְתּ֤וֹ וַיִּגְלֹם֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֔יִם וַיֵּֽחָצ֖וּ הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וַיַּֽעַבְר֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בֶּחָֽרָבָֽה׃

(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ, אֱלִישָׁע, שֵׁב נָא פֹה, בבית אל, כִּי ה' שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ. וַיֹּאמֶר לו אלישע, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ.

(ה) וַיִּגְּשׁוּ גם בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ, וַיֹּאמֶר להם אלישע גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ.

(ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ, שֵׁב נָא פֹה, כִּי ה' שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה, ועל ידי זה רצה שלא יהיה אלישע איתו לבדו בעת הסתלקותו, כדי שלא יקבל אלישע את כל השפע הרוחני של אליהו, אלא גם שאר הנביאים יקבלו עמו חלק, אך אלישע לא רצה לעוזבו, וַיֹּאמֶר לו אלישע, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם.

(ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד, מֵרָחוֹק, וּשְׁנֵיהֶם – אליהו ואלישע, עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן, כלומר, בסמוך לשפת הירדן.

(ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ, וַיִּגְלֹם – עשה מהאדרת צורת גולם, וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם הזורמים בירדן, וַיֵּחָצוּ המים הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה.