פרק כט, א וְאֵ֨לֶּה֙ דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֛ח יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא מִירֽוּשָׁלִָ֑ם אֶל־יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה וְאֶל־הַכֹּֽהֲנִ֤ים וְאֶל־הַנְּבִיאִים֙ וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר הֶגְלָ֧ה נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֛ר מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ ב אַֽחֲרֵ֣י צֵ֣את יְכָנְיָֽה־הַ֠מֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָ֨ה וְהַסָּֽרִיסִ֜ים שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֧ה וִירֽוּשָׁלִַ֛ם וְהֶֽחָרָ֥שׁ וְהַמַּסְגֵּ֖ר מִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ג בְּיַד֙ אֶלְעָשָׂ֣ה בֶן־שָׁפָ֔ן וּגְמַרְיָ֖ה בֶּן־חִלְקִיָּ֑ה אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח צִדְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֶל־נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֛ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל בָּבֶ֥לָה לֵאמֹֽר׃ ד כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָ֨ל־הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ ה בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן׃ ו קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ׃ ז וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַֽעֲדָ֖הּ אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃ ח כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יַשִּׁ֧יאוּ לָכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֥ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶ֖ם וְקֹֽסְמֵיכֶ֑ם וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם מַחְלְמִֽים׃ ט כִּ֣י בְשֶׁ֔קֶר הֵ֛ם נִבְּאִ֥ים לָכֶ֖ם בִּשְׁמִ֑י לֹ֥א שְׁלַחְתִּ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍֍֍
פרק כט
(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר (-האיגרת) אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם, אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה, וְאֶל הַכֹּהֲנִים, וְאֶל הַנְּבִיאִים, וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה.
(ב) אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ, וְהַגְּבִירָה – אמו של המלך, וְהַסָּרִיסִים (-השרים), שהם שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר – בעלי האומניות מִירוּשָׁלִָם.
(ג) את האגרת הזו שלח ירמיהו בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן שָׁפָן, וּגְמַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּבֶלָה – נשלחו השלוחים עם האגרת לבבל, לֵאמֹר – וכך היו דברי האגרת.
(ד) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה.
(ה) בְּנוּ בָתִּים בבבל וְשֵׁבוּ בהם, וְנִטְעוּ גַנּוֹת, וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן.
(ו) קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, ואל תשלחו את בניכם ובנותיכם להנשאר בארץ ישראל, כיון שיושבי ארץ ישראל עתידים לההרג, וְתֵלַדְנָה בנותיכן וכלותיכן בָּנִים וּבָנוֹת, וּרְבוּ שָׁם, וְאַל תִּמְעָטוּ.
(ז) וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה', כיון שכעת, בזמן הגלות, ירד השפע דרך בבל, וממנה יושפע אליכם, ולכן עליכם להתפלל עליהם, כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה גם לָכֶם שָׁלוֹם.
(ח) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַל יַשִּׁיאוּ (-לא יפתו ויסיתו) לָכֶם נְבִיאֵיכֶם – נביאי השקר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, וְקֹסְמֵיכֶם, וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים – גורמים לעצמכם לחלום, על ידי שאתם חושבים על הדברים ביום, ומתוך כך חולמים עליהם בלילה.
(ט) כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי, לומר שאתם עתידים לחזור לאחר זמן קצר לארץ ישראל, לֹא שְׁלַחְתִּים אליכם, נְאֻם ה'.
