יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 18, מסכת יבמות, פרק שני

הגמרא מביאה ברייתא נוספת בענין שניות לעריות שלא נמנו בברייתא לעיל, ומבארת האם לעריות אלו יש הפסק או לא: תָּנֵי – שנה רַבִּי חִיָּיא ברייתא זו, דור שְׁלִישִׁי שֶׁבִּבְנוֹ וְשֶׁבְּבִתּוֹ, והיינו בת בן בנו, או בת בת בתו, וְשֶׁבְּבֶן אִשְׁתּוֹ – בת בן אשתו, וְשֶׁבְּבַת אִשְׁתּוֹ – בת בת אשתו, שְׁנִיָּה – הרי היא אסורה מדרבנן בגזירת שניות לעריות, שהרי דור שני שבכל אלו, והיינו בת בנו, בת בתו, ובת אשתו, אסורות עליו מן התורה. דור רְבִיעִי שֶׁבְּחָמִיו וְשֶׁבַּחֲמוֹתוֹ, והיינו אֵם אֵם חמיו, או אֵם אֵם חמותו [והן 'דור רביעי' כשסופרים גם את אשתו בעצמה], שְׁנִיָּה – אסורות באיסור שניות לעריות, שהרי אֵם חמיו ואֵם חמותו אסורות עליו מהתורה, שנאמר (ויקרא יח יז) 'עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ'.
מבררת הגמרא, אָמַר לֵיהּ רַב אַשִּׁי לְרַב כַּהֲנָא – שאל רב אשי את רב כהנא, שְׁנִיּוֹת דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא – אותן 'שניות לעריות' שנמנו בברייתא של רבי חייא, ולא נמנו בברייתא לעיל, האם יֵשׁ לָהֶן הֶפְסֵק, ורק הן עצמן אסורות, אבל דור רביעי בבנו ובתו ובבן ובת אשתו מותרים [והיינו בת בן בן בנו, או בת בת בת בתו, או בת בן בן אשתו, ובת בת בת אשתו], וכן דור חמישי בחמיו וחמותו מותרות [והיינו אֵם אֵם אֵם חמיו או חמותו], אוֹ אֵין לָהֶן הֶפְסֵק, ואף הדורות שלפניהן ושלאחריהן אסורות.
וְאָתֵינָן לְמִיפְשְׁטַהּ – ורצתה הגמרא לפשוט ספק זה מֵהָא דְּאָמַר רַב לעיל, אַרְבַּע נָשִׁים יֵשׁ לָהֶן הֶפְסֵק, ומשמע שרק אַרְבַּע אלו יש להם הפסק, וְתוּ לֹא מִידִי – ולא יותר, דְּשַׁמְעַת מִינַּהּ – שמשמע מכך, דְּהַנֵּי – שאותן 'שניות לעריות' שנמנו בברייתא דְרַבִּי חִיָּיא, אֵין לָהֶן הֶפְסֵק. וְדָחֵינַן – ודחתה הגמרא ראיה זו, דכִּי קָאֲמַר רַב – מה שאמר רב שרק ארבע נשים אלו יש להן הפסק, לְהַהִיא מַתְנִיתָא קָאֲמַר – אמר כן רק לגבי הברייתא הראשונה, ולא לגבי הברייתא של רבי חייא. וְאַתְיָא לְמִיפְשְׁטָא מִדְּרַבִּי חִיָּיא גוּפֵיהּ – ורצתה הגמרא לפשוט ספק זה מדברי רבי חייא עצמו, דְּתָנֵי – ששנה בברייתא זו 'שְׁלִישִׁי שבבנו ושבבתו', וּ'רְבִיעִי שבחמיו ושבחמותו', ויש לדייק מכך שרק שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי אִין – אכן יש בהן איסור, אבל טְפֵי – יותר מכך, לֹא. וְדָחֵינַן – ודחתה הגמרא גם ראיה זו, דִּילְמָא – שמא כוונת רבי חייא לומר מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ, וּמֵרְבִיעִי וְאֵילָךְ, ואין להן הפסק. וְלֹא אִפְשִׁיטָא בְּהֶדְיָא – ולא פשטה הגמרא ספק זה בפירוש [וכיון שזהו ספק בדין דרבנן, פוסקים בו לקולא, ונשים אלו מותרות (רמב"ם, נמוקי יוסף).
שנינו בתלמוד יְרוּשַׁלְמִי (ה"ד) נשים נוספות שאסרום חכמים בגזירת שניות לעריות, תָּנֵי – שנינו בברייתא, בַּר קַפָּרָא מוֹסִיף נשים אלו, אֵם אֲבִי אָבִיו, וְאֵם אֲבִי אִמּוֹ.
מביא הרי"ף כללים נוספים בדינים אלו, כפי ששנינו במסכת דרך ארץ (פ"א ה"ח): אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו – דודתו מן האב, אֲסוּרָה לוֹ מן התורה, וּבִתּוֹ – בת דודו מֻתֶּרֶת לוֹ. וַאֲחִי אָבִיו מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ של בן אחיו לאחר שמת או גירשה, וּבְבִתּוֹ של בן אחיו [שהרי מותר הוא אפילו בבת אחיו עצמה]. אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ אֲסוּרָה לוֹ, גזירה משום אשת אחי אביו שהיא דודתו האסורה מן התורה, וּבִתּוֹ – בת אחי אמו, מֻתֶּרֶת לוֹ, שהרי אפילו בת אחי אביו מותרת לו. וַאֲחִי אִמּוֹ מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ של בן אחותו, וּבְבִתּוֹ. נוֹשֵׂא אָדָם אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו וְאֵשֶׁת בַּת אֲחוֹתו לאחר שהתגרשו או התאלמנו, וְכן מותר הוא בבַת אָחִיו וּבַת אֲחוֹתו.
[נמצאו כל השניות לעריות האסורות מדברי סופרים, עשרים: א. אם אמו, וזו אין לה הפסק, אלא אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה אסורה. ב. אם אבי אמו בלבד. ג. ואם אביו, וזו אין לה הפסק, אלא אפילו אם אם אם אביו עד למעלה, אסורה. ד. אם אבי אביו בלבד. ה. אשת אבי אביו, וזו אין לה הפסק, אפילו אשת יעקב אבינו, אסורה על אחד ממנו. ו. אשת אבי אמו בלבד. ז. אשת אחי האב מן האם. ח. אשת אחי האם, בין מן האם בין מן האב. ט. כלת בנו, וזו אין לה הפסק, אפילו כלת בן בן בנו עד סוף העולם, אסורה, עד שתהיה אשת אחד ממנו [-ומחמת כן אשתו של כל אדם מישראל] שנייה על יעקב אבינו. י. כלת בתו בלבד. יא. בת בת בנו בלבד. יב. בת בן בנו בלבד. יג. בת בת בתו בלבד. יד. בת בן בתו בלבד. טו. בת בן בן אשתו בלבד. טז. בת בת בת אשתו בלבד. יז. אם אם אבי אשתו בלבד. יח. אם אב אם אשתו בלבד. יט. אם אם אם אשתו בלבד. כ. אם אב אבי אשתו בלבד. נמצאו השניות שאין להן הפסק, ארבע, אם האם עד למעלה, ואם האב עד למעלה, ואשת אבי האב עד למעלה, ואשת בן בנו עד למטה. (רמב"ם הלכות אישות פ"א ה"ו)].
עוד שנינו במסכת דרך ארץ (פ"א ה"ט): הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵׂאת, שהיא אסורה עליו באיסור לא תעשה, ומת בלא בנים, הרי היא חוֹלֶצֶת, כיון שאין איסורה איסור שיש בו כרת, אינה מותרת ללא חליצה, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, כיון שהיתה אסורה על האח המת באיסור לאו, אסורה גם על היבם, וצָרָתָהּ, שהיתה מותרת על האח המת, מִתְיַבֶּמֶת – מותרת גם ביבום.
עוד שנינו במסכת דרך ארץ (פ"א ה"א): לְעוֹלָם אֵין אָדָם פּוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ, שתהא אסורה עליו מחמת שבא על אשה אחרת, וַאֲפִלּוּ בָּא עַל אֲחוֹתָהּ, ואף שאסרה התורה לישא שתי אחיות, אוֹ שבא עַל אִמָּהּ אוֹ עַל בִּתָּהּ, ואף שאסרה התורה לישא אשה ובתה, והיינו כיון שלא אסרה התורה אלא דרך נישואין, ואילו כשבא עליהן דרך זנות לא נאסרה אשתו [ואינו יכול לבוא עליהן דרך נישואין, מאחר והן אסורות עליו אין קידושין תופסים בהן].
כָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, הַבָּא עֲלֵיהֶן, שׁוֹגֵג אוֹ מֵזִיד, פְּסָלָהּ בביאה זו מִן הַכְּהֻנָּה, ואסור לכהן לישא אותה.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?