שיעור 182, ספר מלכים ב', פרק יב, א-ו

א בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ׃ ב בִּשְׁנַת־שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ ג וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י ה֖' כָּל־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהֽוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן׃ ד רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ ה וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל־הַכֹּֽהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־יוּבָ֤א בֵית־ה֙' כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כָּל־כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב־אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית הֽ'׃ ו יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ וְהֵ֗ם יְחַזְּקוּ֙ אֶת־בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק׃

(א) בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ.

(ב) בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא מלך ישראל מָלַךְ יְהוֹאָשׁ על יהודה, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע.

(ג) וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו (-בכל אותם הימים) אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. (אבל אחרי מות יהוידע הכהן, חטא יואש, כמסופר בדברי הימים (דה"י ב' כד, יז)).

(ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת, והיה בכך איסור, שהרי לאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב בבמות יחיד.

(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה', כֶּסֶף עוֹבֵר – דמי 'מחצית השקל' המובאים מידי שנה בשנה על ידי כל ישראל, שנאמר בזה לשון 'כל העובר על הפקודים', וכן אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ – מי שנדר להביא דמי ערכו למקדש, וכן כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ להתנדב ולְהָבִיא בֵּית ה'.

(ו) יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים את הכספים הללו אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ, וְהֵם – והכהנים יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק, כלומר, שהכהנים יהיו לוקחי הכספים מהעם, והם יהיו ממונים להשתמש בכספי הנדרים והנדבות, וכן בכספים שנשארים ממחצית השקל (אחרי קניית קרבנות הציבור וכדומה) לצורך חיזוק בנין בית המקדש.