שיעור 192, ספר ירמיהו, פרק לג, א-ג

פרק לג

א וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ שֵׁנִ֑ית וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ עָצ֔וּר בַּֽחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה עֹשָׂ֑הּ יְהוָ֗ה יוֹצֵ֥ר אוֹתָ֛הּ לַֽהֲכִינָ֖הּ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃ ג קְרָ֥א אֵלַ֖י וְאֶעֱנֶ֑ךָּ וְאַגִּ֧ידָה לְּךָ֛ גְּדֹל֥וֹת וּבְצֻר֖וֹת לֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃

֍֍ ֍

פרק לג (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית, וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, לֵאמֹר.

(ב) כֹּה אָמַר ה' עֹשָׂהּ – אצל ה' נחשב הדבר כעשוי, כי דבר ה' נחשב מהבחינה האמיתית כדבר שכבר נעשה בפועל, ה' יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ – אמנם בעולם התחתון משתלשל הדבר על ידי סיבות ומסובבים, והרי זה כדבר הנוצר ומוכן להיות בעתיד, בקץ הימים, ה' שְׁמוֹ.

(ג) ולעומת מה שהתבאר לעיל (טו טז) שלא היה ירמיהו יכול להתנבא בכל עת שירצה, כיון שהיו נבואותיו נבואות פורענות המעציבות, ואין הנבואה שורה על האדם אלא מתוך שמחה, ורק בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא שיתנבא היה משרה עליו רוח שמחה ומודיע לו את דבר הנבואה, ועל כך הודיעו שמעתה לא יהיה הדבר כן, אלא קְרָא אֵלַי מתי שתרצה להתנבא, וְאֶעֱנֶךָּ, כיון שתהיינה נבואותיו נבואות של שמחה ובשורות טובות, וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת – דברים היוצאים מגדרי הטבע, העתידים להיות, וּבְצֻרוֹת – דברים חזקים, העתידים להתקיים לעולם וללא שינוי, לֹא יְדַעְתָּם עד עתה, כי עד היום הודיעו רק נבואות פורענות, ומכאן והלאה יודיענו נבואות שמחה.