שיעור 197, ספר מלכים ב', פרק יז, א-ו

א בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹֽׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃ ג עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֨עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה׃ ד וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹֽא־הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַֽיַּעַצְרֵ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּֽאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃ ה וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיַּ֨עַל֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ו בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אוֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃

(א) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים (אמנם לעיל (פרק ט"ו פסוק ל') נאמר שמלך הושע בן אלה בשנת עשרים ליותם, והתבאר שם שהכוונה לשנה החמישית לאחז, שם הכוונה לתחילת מלכותו ממש, ובאותו זמן היה כפוף תחת יד מלך אשור, ובשנת שתים עשרה לאחז מרד הושע במלך אשור, ומלך מלכות שלימה).

(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו, כיון שבזמנו התבטלה עבודת עגלי הזהב שהעמיד ירבעם בן נבט, והפסיקו לשמור על ישראל שלא יעלו לבית המקדש.

(ג) ובתחילה היה הושע בן אלה כפוף לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת תגלת פלסר התחזק הושע למלוך מלכות בפני עצמו, ולא קיבל את מלכות שלמנאסר שמלך תחתיו על אשור, ולכן עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד, וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה – החזיר לו את כל מה שהיה צריך לשלם מידי שנה ולא שילם בשנים שמרד בו.

(ד) וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר, והקשר היה אֲשֶׁר שָׁלַח הושע מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה, וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא.

(ה) וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ – בכל ארץ ישראל, וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן, וַיָּצַר עָלֶיהָ – הטיל עליה מצור במשך שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

(ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ – למרד של הושע, לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן, וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וזו היתה הגלות הכללית של עשרת השבטים שהיו תחת מלכות ישראל, וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר הנמצאות על שפת נְהַר גּוֹזָן, וְעָרֵי מָדָי.