טז אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵֽי־בוֹרֽוֹ׃ יז עַד־בֹּאִ֕י וְלָֽקַחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֑ם אֶ֤רֶץ דָּגָן֙ וְתִיר֔וֹשׁ אֶ֥רֶץ לֶ֖חֶם וּכְרָמִֽים׃ יח פֶּן־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֨הוּ֙ לֵאמֹ֔ר ה֖' יַצִּילֵ֑נוּ הַהִצִּ֜ילוּ אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֔וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ יט אַיֵּ֞ה אֱלֹהֵ֤י חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֣י סְפַרְוָ֑יִם וְכִֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹֽׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃ כ מִ֗י בְּכָל־אֱלֹהֵ֤י הָֽאֲרָצוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי־יַצִּ֧יל ה֛' אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי׃ כא וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹֽא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַֽעֲנֻֽהוּ׃ כב וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣הוּ אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י רַבְשָׁקֵֽה׃
֍ ֍ ֍
(טז) וכיון שאין חזקיהו יכול להושיע אתכם, לכן אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, אלא תמרדו בו, ותהיה לכם תועלת בכך, כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה – ברכת שלום, וּצְאוּ אֵלַי לקבל את פני, כדי שבכך אדע שתקיימו את ציוויי, ויהיו לכם בכך שני רווחים, האחד, שאסיר מעליכם כעת מיד את המצור, וְאִכְלוּ בינתיים אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ, ולא תמותו ברעב ובצמא של המצור.
(יז) ושלווה זו תימשך לכם עַד בֹּאִי להגלות אתכם מארצכם, ואף שאגלה אתכם, מכל מקום בכך שתכנעו לפני כבר עתה תרויחו שאגלה אתכם למקום טוב, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ טובה ומשובחת כְּאַרְצְכֶם, ואין לכם לחשוש שבאותה ארץ תרעבו ללחם עד שתגדלו את התבואה והפירות, כי אקח אתכם אל אֶרֶץ שכבר יש בה כעת דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים, כי הגליתי את העם היושבים באותה ארץ ממקומם, ונשארה ארצם מלאה בתבואה ובפירות מוכנים לאכילה. אבל אם לא תצאו אלי מיד ותיכנעו לפני, תפסידו את שני הדברים, כי תסבלו כעת רעב וצמא במצור, וגם אחר כך אגלה אתכם אל ארץ ציה ושממה.
(יח) ועתה, פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, ה' יַצִּילֵנוּ, על כך השיב דברי חירוף וגידוף ואמר שלא יוכל ה' להציל אותם, הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר, והלא כבש את כולם.
(יט) אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד, אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם, ואם תאמרו שה' אלוקיכם גדול יותר, אם כן אשאל אתכם וְכִי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי, והלא גם שומרון היא מארץ ישראל, ואף על פי כן הגלה משם סנחריב את עשרת השבטים שישבו במלכות ישראל, שבירתה שומרון.
(כ) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, והרי לא היה מי שיציל את ארצו, ובין אם היה הדבר מהעדר יכולת או מהעדר רצון, הכלל הוא שלא נמצא מי שהציל את ארצו, כִּי תאמרו שיַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי.
(כא) וַיַּחֲרִישׁוּ אנשי חזקיהו המלך ששמעו את דברי רבשקה, וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, והגם שהיה ראוי שישיבו לו דברים נכונים כנגד דברי הגידוף שהשמיע, בהשוותו את ה' לעבודות הזרות, מכל מקום נמנעו מלהשיבו, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא, לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ.
(כב) וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר, אֶל חִזְקִיָּהוּ, כשהם קְרוּעֵי בְגָדִים, כדין השומע יהודי מחרף ומגדף את ה' [ורבשקה היה יהודי מומר], וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.
