שיעור 204, ספר ירמיהו, פרק לה, ו-יא

ו וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה־יָּ֑יִן כִּי֩ יֽוֹנָדָ֨ב בֶּן־רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֨ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ־יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃ ז וּבַ֣יִת לֹֽא־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא־תִזְרָ֨עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּ֠י בָּֽאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כָּל־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם׃ ח וַנִּשְׁמַ֗ע בְּק֨וֹל יְהֽוֹנָדָ֤ב בֶּן־רֵכָב֙ אָבִ֔ינוּ לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נוּ לְבִלְתִּ֤י שְׁתֽוֹת־יַ֨יִן֙ כָּל־יָמֵ֔ינוּ אֲנַ֣חְנוּ נָשֵׁ֔ינוּ בָּנֵ֖ינוּ וּבְנֹתֵֽינוּ׃ ט וּלְבִלְתִּ֛י בְּנ֥וֹת בָּתִּ֖ים לְשִׁבְתֵּ֑נוּ וְכֶ֧רֶם וְשָׂדֶ֛ה וָזֶ֖רַע לֹ֥א יִֽהְיֶה־לָּֽנוּ׃ י וַנֵּ֖שֶׁב בָּֽאֳהָלִ֑ים וַנִּשְׁמַ֣ע וַנַּ֔עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ יֽוֹנָדָ֥ב אָבִֽינוּ׃ יא וַיְהִ֗י בַּֽעֲל֨וֹת נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ אֶל־הָאָרֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּ֚אוּ וְנָב֣וֹא יְרֽוּשָׁלִַ֔ם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃

֍֍ ֍

(ו) וַיֹּאמְרוּ בני הרכבים לירמיהו, לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן, כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר, לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן, אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם.

(ז) וּבַיִת לֹא תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם גם בדרך קניה מאחרים, כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם, ולא תדורו אף בבתים של אחרים, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם.

(ח) וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ, לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ, לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ, נָשֵׁינוּ, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ.

(ט) וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ, וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ.

(י) וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים עד עתה, וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ.

(יא) ואמנם עתה ישבו בירושלים, בבתים בנויים ולא באהלים, והסבירו את מעשיהם, כיון שציוויו של יונדב לדור באהלים היה עם טעם, שיחיו ויאריכו ימים, וזהו כיון שכובשי ארצות לא יבואו להלחם ביושבי אהלים, לכן היה מובן מכך שאם תהיה סכנה בישיבה באהלים מותר להם לגור בבתים, ולכן, וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ להחריבה לגמרי, והיתה סכנה בכך שידורו באהלים על פני השדה, וַנֹּאמֶר, בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם שהיא עיר מבוצרת, מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם, וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם.