שיעור 207, ספר ירמיהו, פרק לו, ט-טו
ט וַיְהִ֣י בַשָּׁנָ֣ה הַֽ֠חֲמִשִׁית לִיהֽוֹיָקִ֨ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֔י קָֽרְא֨וּ צ֜וֹם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה כָּל־הָעָ֖ם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־הָעָ֗ם הַבָּאִ֛ים מֵֽעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ י וַיִּקְרָ֨א בָר֥וּךְ בַּסֵּ֛פֶר אֶת־דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בְּלִשְׁכַּ֡ת גְּמַרְיָהוּ֩ בֶן־שָׁפָ֨ן הַסֹּפֵ֜ר בֶּֽחָצֵ֣ר הָֽעֶלְי֗וֹן פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־יְהוָה֙ הֶֽחָדָ֔שׁ בְּאָזְנֵ֖י כָּל־הָעָֽם׃ יא וַ֠יִּשְׁמַ֗ע מִכָ֨יְהוּ בֶן־גְּמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה מֵעַ֥ל הַסֵּֽפֶר׃ יב וַיֵּ֤רֶד בֵּית־הַמֶּ֨לֶךְ֙ עַל־לִשְׁכַּ֣ת הַסֹּפֵ֔ר וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כָּל־הַשָּׂרִ֖ים יֽוֹשְׁבִ֑ים אֱלִֽישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֡ר וּדְלָיָ֣הוּ בֶן־שְׁ֠מַֽעְיָהוּ וְאֶלְנָתָ֨ן בֶּן־עַכְבּ֜וֹר וּגְמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן וְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־חֲנַנְיָ֖הוּ וְכָל־הַשָּׂרִֽים׃ יג וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ מִכָ֔יְהוּ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שָׁמֵ֑עַ בִּקְרֹ֥א בָר֛וּךְ בַּסֵּ֖פֶר בְּאָזְנֵ֥י הָעָֽם׃ יד וַיִּשְׁלְח֨וּ כָל־הַשָּׂרִ֜ים אֶל־בָּר֗וּךְ אֶת־יְהוּדִ֡י בֶּן־נְ֠תַנְיָהוּ בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֣הוּ בֶן־כּוּשִׁי֮ לֵאמֹר֒ הַמְּגִלָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤אתָ בָּהּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם קָחֶ֥נָּה בְיָֽדְךָ֖ וָלֵ֑ךְ וַ֠יִּקַּח בָּר֨וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּ֤הוּ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ בְּיָד֔וֹ וַיָּבֹ֖א אֲלֵיהֶֽם׃ טו וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו שֵׁ֣ב נָ֔א וּקְרָאֶ֖נָּה בְּאָזְנֵ֑ינוּ וַיִּקְרָ֥א בָר֖וּךְ בְּאָזְנֵיהֶֽם׃
֍֍ ֍
(ט) כיון שירמיהו ציוה על ברוך בן נריה לקרוא את המגילה ביום הצום, כשיתכנסו כל ישראל, המתין ברוך בן נריה עד שיתקיימו כל התנאים, וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי ה', והיו שם כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלִָם, וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם.
(י) וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית ה', בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר, בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן, פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הֶחָדָשׁ, בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם.
(יא) וַיִּשְׁמַע מִכָיְהוּ בֶן גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן אֶת כָּל דִּבְרֵי ה' מֵעַל הַסֵּפֶר.
(יב) וַיֵּרֶד בֵּית הַמֶּלֶךְ, עַל לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר, וְהִנֵּה שָׁם כָּל הַשָּׂרִים יוֹשְׁבִים, אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וּדְלָיָהוּ בֶן שְׁמַעְיָהוּ, וְאֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר, וּגְמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן, וְצִדְקִיָּהוּ בֶן חֲנַנְיָהוּ, וְכָל הַשָּׂרִים.
(יג) וַיַּגֵּד לָהֶם מִכָיְהוּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמֵעַ, בִּקְרֹא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר בְּאָזְנֵי הָעָם.
(יד) וַיִּשְׁלְחוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ בן נריה אֶת יְהוּדִי בֶּן נְתַנְיָהוּ, בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ, בֶן כּוּשִׁי, לֵאמֹר, הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר קָרָאתָ בָּהּ בְּאָזְנֵי הָעָם, קָחֶנָּה בְיָדְךָ, וָלֵךְ – לך ממקומך ובוא אלינו, וַיִּקַּח בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ אֶת הַמְּגִלָּה בְּיָדוֹ, וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם.
(טו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, שֵׁב נָא וּקְרָאֶנָּה בְּאָזְנֵינוּ, וַיִּקְרָא בָרוּךְ בְּאָזְנֵיהֶם.
