שיעור 234, ספר תהילים, פרק נ, יט-כג
יט פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשֽׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃ כ תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃ כא אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱיֽוֹת־אֶהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִֽיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃ כב בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹֽׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ כג זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יט) אמנם על ידי שאתה בא תמיד לבית המקדש להקריב קרבנות, לובש אתה את מלבוש החנופה והצביעות, פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה, לדבר לשון הרע על חבריך, ואין אלו דברים אמיתיים, אלא וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה, כלומר, מצמיד אתה ללשון הרע את דברי השקר, לומר על אחרים שהם עושים את אותן עבירות שאתה עצמך עושה, ובכך אתה מוציא על אחרים דיבת שקר.
(כ) כי אחרי שהלכת עם גנבים ומנאפים, תֵּשֵׁב לנוח מחטאיך, ואז בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר, לומר עליו שהוא גונב ומנאף, וכאילו אתה ירא ה' וכועס על החוטאים, ולא רק על אחיך מהאב, שאתה מקנא בו כיון שהוא יורש עמך את נכסי אביכם, אלא גם בְּבֶן אִמְּךָ, שאין לו חלק בירושת אביך, גם כן תִּתֶּן דֹּפִי, להוציא עליו דיבה.
(כא) והרי חטאים אֵלֶּה שאתה אומר על אחרים, אתה בעצמך עָשִׂיתָ, וְהֶחֱרַשְׁתִּי, ולא פרסמתי ברבים את מעשיך הרעים, הגם שבאמת עשית אותם, ואיך אתה תוציא דיבת שקר על אחרים. דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ – אם תדמה ותחשוב שאני אהיה כמוך, לנהוג במידה זו של הוצאת דיבה, הרי לא אצטרך לבדות דברי שקר כמו שאתה עושה, אלא אוֹכִיחֲךָ על מעשיך הרעים שעשית באמת, וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ – והייתי עורך את המעשים לעיניך באופן שלא תוכל להכחישם, אלא שאני מסתיר את המעשים הרעים שעשית באמת, ואילו אתה מפרסם מעשים רעים שאחיך לא עשה כלל.
(כב) בִּינוּ נָא זֹאת, אתם, שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ, שהרי אם לא הייתם שוכחים את ה' הייתם מתייראים מה' היודע את מעשיכם, ולא הייתם נוהגים בצביעות על ידי הבאת קרבנות והוצאת דיבה על אחרים, והייתם פוחדים פֶּן אֶטְרֹף אתכם להענישכם, וְאֵין מַצִּיל.
(כג) זֹבֵחַ תּוֹדָה – מי שירצה להביא לפני קרבן תודה, אומַר לו כי מוטב יותר שיְכַבְּדָנְנִי, וְשָׂם דֶּרֶךְ – וכבוד זה יהיה על ידי שישים לעצמו דרך אחרת, ויעזוב את דרך הרשע ללכת עם גנבים ומנאפים, ואז אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, אך לא על ידי הבאת קרבנות יחד עם עשיית מעשים רעים, שאז אין הקרבנות מועילים לו כלל.
