שיעור 235, ספר ירמיהו, פרק מד, א-ו

א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ אֶ֚ל כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַיֹּֽשְׁבִ֤ים בְּמִגְדֹּל֙ וּבְתַחְפַּנְחֵ֣ס וּבְנֹ֔ף וּבְאֶ֥רֶץ פַּתְר֖וֹס לֵאמֹֽר׃ ב כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֤ת כָּל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֨אתִי֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעַ֖ל כָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְהִנָּ֤ם חָרְבָּה֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם יוֹשֵֽׁב׃ ג מִפְּנֵ֣י רָֽעָתָ֗ם אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי לָלֶ֣כֶת לְקַטֵּ֔ר לַֽעֲבֹ֖ד לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדָע֔וּם הֵ֖מָּה אַתֶּ֥ם וַאֲבֹֽתֵיכֶֽם׃ ד וָֽאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים הַשְׁכֵּ֥ים וְשָׁלֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר אַל־נָ֣א תַֽעֲשׂ֗וּ אֵ֛ת דְּבַֽר־הַתֹּעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵֽאתִי׃ ה וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵרָֽעָתָ֑ם לְבִלְתִּ֥י קַטֵּ֖ר לֵֽאלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ ו וַתִּתַּ֤ךְ חֲמָתִי֙ וְאַפִּ֔י וַתִּבְעַר֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַתִּֽהְיֶ֛ינָה לְחָרְבָּ֥ה לִשְׁמָמָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

֍֍ ֍

פרק מד (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה מאת ה' אֶל יִרְמְיָהוּ, לומר אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל, וּבְתַחְפַּנְחֵס, וּבְנֹף, וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס, לֵאמֹר.

(ב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה, וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב.

(ג) וגם ראיתם את הסיבה לאותה רעה, שקדמה לעונש, מִפְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, לָלֶכֶת לְקַטֵּר לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה, אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם.

(ד) ומלבד זאת שראיתם בעצמכם את הסיבה שקדמה לעונש, הרי גם הזהרתי אותם קודם לכן שכך יהיה, וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ, לֵאמֹר, אַל נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְּבַר הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת, לעבוד עבודה זרה, אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי.

(ה) וְלֹא שָׁמְעוּ לדברי הנביאים, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם כלל, לָשׁוּב מֵרָעָתָם, לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים.