שיעור 243, ספר ירמיהו, פרק מו, ו-יב

ו אַל־יָנ֣וּס הַקַּ֔ל וְאַל־יִמָּלֵ֖ט הַגִּבּ֑וֹר צָפ֨וֹנָה֙ עַל־יַ֣ד נְהַר־פְּרָ֔ת כָּֽשְׁל֖וּ וְנָפָֽלוּ׃ ז מִי־זֶ֖ה כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֑ה כַּנְּהָר֕וֹת יִֽתְגָּעֲשׁ֖וּ מֵימָֽיו׃ ח מִצְרַ֨יִם֙ כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֔ה וְכַנְּהָר֖וֹת יִתְגֹּ֣עֲשׁוּ מָ֑יִם וַיֹּ֗אמֶר אַֽעֲלֶה֙ אֲכַסֶּה־אֶ֔רֶץ אֹבִ֥ידָה עִ֖יר וְיֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ ט עֲל֤וּ הַסּוּסִים֙ וְהִתְהֹֽלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב וְיֵֽצְא֖וּ הַגִּבּוֹרִ֑ים כּ֤וּשׁ וּפוּט֙ תֹּֽפְשֵׂ֣י מָגֵ֔ן וְלוּדִ֕ים תֹּֽפְשֵׂ֖י דֹּ֥רְכֵי קָֽשֶׁת׃ י וְֽהַיּ֨וֹם הַה֜וּא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֣ה צְבָא֗וֹת י֤וֹם נְקָמָה֙ לְהִנָּקֵ֣ם מִצָּרָ֔יו וְאָֽכְלָ֥ה חֶ֨רֶב֙ וְשָׂ֣בְעָ֔ה וְרָֽוְתָ֖ה מִדָּמָ֑ם כִּ֣י זֶ֠בַח לַֽאדֹנָ֨י יְהוִ֧ה צְבָא֛וֹת בְּאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן אֶל־נְהַר־פְּרָֽת׃ יא עֲלִ֤י גִלְעָד֙ וּקְחִ֣י צֳרִ֔י בְּתוּלַ֖ת בַּת־מִצְרָ֑יִם לַשָּׁוְא֙ הִרְבֵּ֣ית רְפֻא֔וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃ יב שָֽׁמְע֤וּ גוֹיִם֙ קְלוֹנֵ֔ךְ וְצִוְחָתֵ֖ךְ מָֽלְאָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גִבּ֤וֹר בְּגִבּוֹר֙ כָּשָׁ֔לוּ יַחְדָּ֖יו נָֽפְל֥וּ שְׁנֵיהֶֽם׃

֍֍ ֍

(ו) אמנם לא יוכלו להמלט, אַל יָנוּס הַקַּל – כי גם הקל ברגליו לא יצליח לנוס, וְאַל יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר על ידי גבורתו, ובמקום לברוח לצד דרום, למצרים, יברחו צָפוֹנָה, עַל יַד נְהַר פְּרָת, ובא האויב ולחצם אל הנהר, ושם כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

(ז) מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה – כמו שהיאור עולה ומכסה את הארץ במים, כך נבוכדנצר כיסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו, כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו – כנהר השוטף הכל בזרם מימיו, כך ישטוף צבאו את כל הארצות.

(ח) על מִצְרַיִם, הרגילה בעליית מי הנילוס, כַּיְאֹר יַעֲלֶה נבוכדנצר, וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם. וַיֹּאמֶר, אַעֲלֶה על מצרים ואֲכַסֶּה אֶרֶץ, כיאור המכסה במימיו את הארץ, אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ, כנהר השוטף ומאבד את הכל.

(ט) עֲלוּ הַסּוּסִים, וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב, וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים, כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן, וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת.

(י) ואמנם לא יצליחו במלחמתם, אלא אדרבה, היציאה לקראת נבוכדנצר למלחמה תהיה להם למכשול, וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת יוֹם נְקָמָה, לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו, וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה מבשרם, וְרָוְתָה מִדָּמָם, כִּי זֶבַח לַאדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן, אֶל נְהַר פְּרָת.

(יא) אחרי מפלת פרעה במצרים, רצה להתחזק ולמשול על הארצות שהיו תחת כיבושו קודם לכן, בעבר הירדן, שגלעד היתה עיר הבירה של ממלכה זו, ועל כך ממשיל זאת הנביא, עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי – לכי לגלעד, ששם גדלים עלי רפואה, וקחי לך צרי כרפואה למכתך, בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם, אך לא תהיה לך תועלת בדבר, כי לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת, תְּעָלָה (-בריאות וחיות טבעיים) אֵין לָךְ, ולכן לא יועילו לך כל הרפואות החיצוניות.

(יב) כי כבר שָׁמְעוּ כל הגוֹיִם את קְלוֹנֵךְ, שנוצחת על ידי נבוכדנצר, וְצִוְחָתֵךְ מָלְאָה הָאָרֶץ, כִּי גִבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ בחיל מצרים, יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם.