שיעור 271, ספר ירמיהו, פרק נ, א-ה

פרק נ, א הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ ב הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֤ם וְהַשְׁמִ֨יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ־נֵ֔ס הַשְׁמִ֖יעוּ אַל־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ׃ ג כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא־יָשִׁ֤ית אֶת־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵֽאָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ׃ ד בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ׃ ה צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּ֚אוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃

֍֍ ֍

פרק נ (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בָּבֶל, אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא.

(ב) הַגִּידוּ בַגּוֹיִם, וְהַשְׁמִיעוּ את הדבר בפרסום, וּשְׂאוּ נֵס, הַשְׁמִיעוּ את כל הפרטים, אַל תְּכַחֵדוּ דבר, אִמְרוּ, נִלְכְּדָה בָבֶל, הֹבִישׁ בֵּל – שם עבודה זרה של בבל, חַת (-נשבר) מְרֹדָךְ – שם עבודה זרה של בבל, הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ.

(ג) כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי – מדי ופרס מִצָּפוֹן, כשם שהם עלו על ארץ ישראל מצפון, הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה, וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה נָדוּ (-נדדו), הָלָכוּ.

(ד) בַּיָּמִים הָהֵמָּה, וּבָעֵת הַהִיא, נְאֻם ה', יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל – שבט בנימין ושבט לוי, הֵמָּה וּבְנֵי שבט יְהוּדָה יַחְדָּו, הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ, וְאֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ, לשוב אליו.

(ה) צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ – ישאלו מה היא הדרך המוליכה לציון, הֵנָּה פְנֵיהֶם – כי עד עתה היו גם כן מתפללים לכיוון ירושלים, וכביכול תשיב להם ציון בעצמה, בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל ה', כי בְּרִית עוֹלָם שהיתה לו עמכם, לֹא תִשָּׁכֵחַ.