שיעור 28. ספר יהושע, פרק י, טו-כז

טו וַיָּ֤שָׁב יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃ טז וַיָּנֻ֕סוּ חֲמֵ֖שֶׁת הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחָֽבְא֥וּ בַמְּעָרָ֖ה בְּמַקֵּדָֽה׃ יז וַיֻּגַּ֖ד לִֽיהוֹשֻׁ֣עַ לֵאמֹ֑ר נִמְצְאוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הַמְּלָכִ֔ים נֶחְבְּאִ֥ים בַּמְּעָרָ֖ה בְּמַקֵּדָֽה׃ יח וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ גֹּ֛לּוּ אֲבָנִ֥ים גְּדֹל֖וֹת אֶל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהַפְקִ֧ידוּ עָלֶ֛יהָ אֲנָשִׁ֖ים לְשָׁמְרָֽם׃ יט וְאַתֶּם֙ אַֽל־תַּעֲמֹ֔דוּ רִדְפוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י אֹֽיְבֵיכֶ֔ם וְזִנַּבְתֶּ֖ם אוֹתָ֑ם אַֽל־תִּתְּנ֗וּם לָבוֹא֙ אֶל־עָ֣רֵיהֶ֔ם כִּ֧י נְתָנָ֛ם ה֥' אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃ כ וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יְהוֹשֻׁ֜עַ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַכּוֹתָ֛ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה־מְאֹ֖ד עַד־תֻּמָּ֑ם וְהַשְּׂרִידִים֙ שָֽׂרְד֣וּ מֵהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר׃ כא וַיָּשֻׁבוּ֩ כָל־הָעָ֨ם אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֧ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ מַקֵּדָ֖ה בְּשָׁל֑וֹם לֹֽא־חָרַ֞ץ לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לְאִ֖ישׁ אֶת־לְשֹׁנֽוֹ׃ כב וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ פִּתְח֖וּ אֶת־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י אֶת־חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן־הַמְּעָרָֽה׃ כג וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן וַיֹּצִ֣יאוּ אֵלָ֗יו אֶת־חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן־הַמְּעָרָ֑ה אֵ֣ת ׀ מֶ֣לֶךְ יְרֽוּשָׁלִַ֗ם אֶת־מֶ֤לֶךְ חֶבְרוֹן֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יַרְמ֔וּת אֶת־מֶ֥לֶךְ לָכִ֖ישׁ אֶת־מֶ֥לֶךְ עֶגְלֽוֹן׃ כד וַ֠יְהִי כְּֽהוֹצִיאָ֞ם אֶת־הַמְּלָכִ֣ים הָאֵלֶּה֮ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל וַ֠יֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הֶהָֽלְכ֣וּא אִתּ֔וֹ קִרְב֗וּ שִׂ֚ימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל־צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַֽיִּקְרְב֔וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־רַגְלֵיהֶ֖ם עַל־צַוְּארֵיהֶֽם׃ כה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ אַל־תִּֽירְא֖וּ וְאַל־תֵּחָ֑תּוּ חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ כִּ֣י כָ֗כָה יַֽעֲשֶׂ֤ה ה֙' לְכָל־אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם׃ כו וַיַּכֵּ֨ם יְהוֹשֻׁ֤עַ אַֽחֲרֵי־כֵן֙ וַיְמִיתֵ֔ם וַיִּתְלֵ֕ם עַ֖ל חֲמִשָּׁ֣ה עֵצִ֑ים וַיִּֽהְי֛וּ תְּלוּיִ֥ם עַל־הָֽעֵצִ֖ים עַד־הָעָֽרֶב׃ כז וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת ׀ בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָֽעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ־שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

– – – – –

(טו) לאחר שהיכו את אנשיהם של חמשת המלכים, לא מצאו ישראל את המלכים עצמם בין ההרוגים, וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה – חשב יהושע לשוב אל המחנה עם כל ישראל, ולחדש משם את המלחמה, אך עדיין לא שב לשם.

(טז) וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה, והיה זה במקום הקרוב למחנה יהושע.

(יז) וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה.

(יח) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה, כדי שלא יוכלו להמלט, וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם.

(יט) כיון שראה יהושע שמן השמים מסייעים לו בכך שהסגירו לידו את חמשת המלכים, חזר בו ממה שחשב בתחילה ללכת אל המחנה, אלא רצה לגמור את המלחמה באותו יום, קודם שיספיקו אותם עמים להמליך עליהם מלכים חדשים, ולכן ציוה את ישראל, וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ, רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם, וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם – הירגו גם את 'זנב' המחנה, שהם הפליטה הנשארת מהם, אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם, כִּי נְתָנָם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.

(כ) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם, וְהַשְּׂרִידִים – רק מעט אנשים שָׂרְדוּ מֵהֶם, וַיָּבֹאוּ אותם שרידים אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.

(כא) וַיָּשֻׁבוּ כָל הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה בְּשָׁלוֹם, לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אפילו לְאִישׁ אחד מהם, אֶת לְשֹׁנוֹ.

(כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה.

(כג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן, וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה, אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת, אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ, אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן.

(כד) וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא – אשר הלכו אִתּוֹ, קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, והיה זה לסימן שכן יפלו כולם תחת רגליהם, ועשה כן לחזק את ליבם למלחמה, וַיִּקְרְבוּ, וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם.

(כה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ, חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם.

(כו) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים, וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב.

(כז) וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים, וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם, וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.