שיעור 282, ספר ירמיהו, פרק נא, ו-י

ו נֻ֣סוּ ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ בַּֽעֲוֹנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַֽיהוָ֔ה גְּמ֕וּל ה֥וּא מְשַׁלֵּ֖ם לָֽהּ׃ ז כּוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְהוָ֔ה מְשַׁכֶּ֖רֶת כָּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל־כֵּ֖ן יִתְהֹֽלְל֥וּ גוֹיִֽם׃ ח פִּתְאֹ֛ם נָֽפְלָ֥ה בָבֶ֖ל וַתִּשָּׁבֵ֑ר הֵילִ֣ילוּ עָלֶ֗יהָ קְח֤וּ צֳרִי֙ לְמַכְאוֹבָ֔הּ אוּלַ֖י תֵּֽרָפֵֽא׃ ט רִפִּ֤אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי־נָגַ֤ע אֶל־הַשָּׁמַ֨יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד־שְׁחָקִֽים׃ י הוֹצִ֥יא יְהוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

֍֍ ֍

(ו) קורא עתה הנביא לכל האומות המעורבות בארץ בבל, נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ, אַל תִּדַּמּוּ בַּעֲו‍ֹנָהּ – שלא תיכרתו גם אתם בעוון בבל, כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַה', גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ על מעשיה הרעים.

(ז) כי עד עתה, כמו כּוֹס זָהָב היתה בָּבֶל בְּיַד ה', מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ מִיֵּינָהּ – היו כל הארץ כמו שיכורים מחמת בבל, שהשתמש ה' בבבל להעניש את כל הגויים, שָׁתוּ גוֹיִם מיינה, עַל כֵּן יִתְהֹלְלוּ (-השתכרו והתהוללו בשגעון) גוֹיִם.

(ח) פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר, וכאילו הניח ה' את הכוס מידו ונשברה, הֵילִילוּ עָלֶיהָ העמים החוסים בצילה, קְחוּ צֳרִי – רפואה לְמַכְאוֹבָהּ, אוּלַי תֵּרָפֵא.

(ט) ומשיבים על כך, רִפִּאנוּ – ניסינו לרפא אֶת בָּבֶל, וְלֹא נִרְפָּתָה, ולכן עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ, כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ – העונש שלה הוא גם מצד גרמי השמים, ששקעה שמש הצלחתם, וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים – ונענשה גם בהשגחה פרטית מה', המיוחסת לשחקים, הגבוהים יותר מהשמים.

(י) וישראל יאמרו שעונשה של בבל הוא כיון שהוֹצִיא ה' אֶת צִדְקֹתֵינוּ, להעניש את בבל על כל מה שעשתה לישראל, ולכן בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן אֶת מַעֲשֵׂה ה' אֱלֹהֵינוּ.