שיעור 303, ספר תהילים, פרק סח, כא-כד

(כא) הָ֤אֵ֣ל ׀ לָנוּ֮ אֵ֤ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלֵֽיהוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תֹּֽצָאֽוֹת׃

(כב) אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹֽ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּֽאֲשָׁמָֽיו׃

(כג) אָמַ֣ר אֲ֭דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֝שִׁ֗יב מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם׃

(כד) לְמַ֤עַן ׀ תִּ֥מְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹֽיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃

(כא) הָאֵל לָנוּ – הנהגת ה', עמנו, ישראל, היא של אֵל לְמוֹשָׁעוֹת – ישועות חזקת, הבאות מכוחו, אמנם זו הנהגת ה' רק עמנו, וְלֵאלֹהִים אֲדֹנָי לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת – והארץ הקדושה השייכת לה', היא הגבול והסיום של שלטון המוות, כלומר, מתאר במליצתו כאילו כל ארצות הגוים נמצאות תחת שליטת המוות, אך שלטון זה של המוות מסתיים בגבול הארץ הקדושה ('תוצאות' הוא מלשון גבול, כמו "תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל" (יהושע ט"ו ד')), כי בארץ הקודש אין שלטון למוות, כי משם והלאה המקום שייך לה' לבדו.

(כב) אמנם, כיון שבארץ ישראל אין שלטון למלאך המוות, ואילו הגויים באו להלחם בתוך גבולות הארץ, ומי יהרגם שם, על כך משיב ואומר, אַךְ אֱלֹהִים בעצמו כביכול הוא אשר יִמְחַץ את רֹאשׁ אֹיְבָיו, וכן ימחץ את קָדְקֹד שֵׂעָר – ראשו של עשיו, שהיה איש שָׂעִיר, וצאצאיו הם אנשי מלכות אדום, אשר הוא עדיין מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו ובחטאיו, והכוונה בזה שלא מתו אותם גוים מוות טבעי על ידי מלאך המוות, אלא נהרגו בדרך נס על ידי השגחת ה' הפרטית בארצו, לכלות את אויבי עמו בדרכים פלאיות.

(כג) וכביכול אָמַר אֲדֹנָי אל מלאך המוות, אל תהרוג את הגוים פה, בארץ הקדושה, שאין לך שלטון בה, אלא מִבָּשָׁן אָשִׁיב – אשיב אותם מארץ הבשן, שהיא בגבולות ארץ ישראל, לחוץ לארץ, וכן אָשִׁיב את הגוים מִמְּצֻלוֹת יָם – מים המלח שנמצא גם הוא בגבולות ארץ ישראל, וגם שם נלחמו בישראל (כמו שנאמר לעיל (ס' ב') "וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף"), ואחרי שישובו הגוים לארצם שם תהרגם, כי שם יש שלטון למלאך המות.

(כד) וממשיך לומר לו, לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם זה של הגוים השבים לארצותיהם, לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ, כלומר, כשם שאצל בני האדם יש שר הממונה על ההריגה, והולכים עמו כלבים האוכלים את דם ההרוגים, כך מתאר עתה את מלאך המוות כהולך עם כלביו להרוג את האויבים, ומוסיף ואומר שהאויבים הללו הם "מִנֵּהוּ", כלומר מאותו מין של הכלבים, כי גוים אלו הם שותפים ודומים לכלבי המוות, והנמשל הוא שבהיות הגוים בארץ ישראל נפלו לפני ישראל בדרך נס, ואותם שברחו לחוץ לארץ נהרגו שם בחרב, והכלבים אכלו את בשרם.