שיעור 33, ספר דניאל, פרק ג, כח-ל
כח עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָֽהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ גֶשְׁמְה֗וֹן דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכָל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן׃ כט וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר שָׁלוּ֙ עַ֣ל אֱלָֽהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣הּ אָֽחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃ ל בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַֽעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל׃
(כח) באותה שעה הבין נבוכדנצר שזהו כח אלהי עליון, עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר, בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – ברוך הוא אלוהיהם של חנניה מישאל ועזריה, כלומר, שהשגחתו מיוחדת עליהם מחמת שהם עבדיו, דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי – ששלח את מלאכו והציל את עבדיו, והיתה הצלתם מחמת דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי – שבטחו בו, והיה בטחונם בו מושלם הגם שלא ידעו אם יינצלו או לא (ואמרו חז"ל שיחזקאל הנביא אמר להם בשם ה' שלא יצילם, כדי שיתכוונו למסור נפשם על קידוש ה'), וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו – ועברו על מצוות המלך, וִיהַבוּ גֶשְׁמְהוֹן – ומסרו את גופם לשריפה על קדושת ה', דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ – שלא יעבדו ולא ישתחוו לשום אלוה, לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן – אלא רק לאלוהיהם.
(כט) המשיך נבוכדנצר ואמר, וּמִנִּי שִׂים טְעֵם – וממני יצא ציווי זה, דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן – שכל עם או אומה ולשון, דִּי יֵאמַר שָׁלוּ עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא – שיאמר איזה דבר של גנאי על אלהיהם של חנניה מישאל ועזריה, הַדָּמִין יִתְעֲבֵד – יחתך אותו אדם לחתיכות, וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה – וביתו ייעשה לאשפתות, כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה – כי אין אלוה אחר שיכול להציל את עובדיו כמו ה', שהוא גדול מכל האלהים.
(ל) בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח – אז המלך נבוכדנצר הצליח ורומם ביתר שאת לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – לחנניה מישאל ועזריה, בִּמְדִינַת בָּבֶל, שבה היו שולטים.
