שיעור 34, ספר דניאל, פרק ג, לא-לג
לא) נְבֽוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַּיָּ֧א וְלִשָּֽׁנַיָּ֛א דִּֽי־דָיְרִ֥ין בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָֽמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃ לב אָֽתַיָּא֙ וְתִמְהַיָּ֔א דִּ֚י עֲבַ֣ד עִמִּ֔י אֱלָהָ֖א עִלָּאָ֑ה שְׁפַ֥ר קָֽדָמַ֖י לְהַֽחֲוָיָֽה׃ לג אָת֨וֹהִי֙ כְּמָ֣ה רַבְרְבִ֔ין וְתִמְה֖וֹהִי כְּמָ֣ה תַקִּיפִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
בפרשה זו מסופר על חלום נוסף שחלם נבוכדנצר, והתקיים בו, ומובא הסיפור בדרך מכתב שכתב נבוכדנצר לכל העולם לפרסם את דבר החלום ופתרונו, לאחר שהסתיים. ועיקר הדבר היה שבתחילה היה נבוכדנצר כופר בהשגחה הפרטית, ולכן לא האמין בנפלאות שעושה ה' לשדד את מערכות הטבע, וחשב שה' מסר את ההנהגה לכוכבים ולמזלות, וזה היה ענין צלם הזהב נבוכדנצר שעשה כדי להורות על קיום מלכותו לעולם, ועשה זאת על פי חכמת האצטגנינות והכוכבים שהאמין בהם. אמנם לאחר שאירע לו כל מה שנאמר לו בחלומו, הכיר את כח ה' והשגחתו, ורצה לתקן את חטאו על ידי שיודיע לכל העמים את מעשה תקפו וגבורתו של ה', ויתאר להם כיצד שינה ה' את הטבע להענישו.
(לא) פתח וכתב נבוכדנצר מי הוא שולח האיגרת, נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא, ונכתבת האיגרת לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא – לכל העמים, האומות והלשונות, דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא – הדרים בכל העולם (כיון שנבוכדנצר היה מושל בכל העולם, ושלח אגרות אלו לכולם), שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא – שלומכם יגדל ויתרבה.
(לב) אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא – האותות והמופתים, דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה – שעשה עימי האלהים העליון בהשגחתו הפרטית (ה'אות' הוא מה שהודיעו לו בחלום את העתיד לקרות לו, וה'מופת' הוא קיום החלום, שהיה בשינוי מדרך הטבע), שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה – נאה וטוב לפני לספר לכם, כדי שיכירו העמים כולם את השגחת ה' ונפלאותיו.
(לג) אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין – האותות שעושה ה' כמה הם גדולים, שעל ידם יכירו שהוא מנהיג הטבע הנמשך בתמידות, והכל נעשה בהשגחתו, וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין – והנפלאות והמופתים המעוררים תמיהה, שבהם מתגלה כוחו בשידוד כוחות הטבע וביטולם, כמה הם חזקים. וכנגד ההנהגה הטבעית אומר, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם – מלכותו, שנראית בהנהגת הטבע הקבועה, היא מלכות עולמית, וְשָׁלְטָנֵהּ – ושלטונו, שנראה על ידי שידוד הטבע ועשיית המופתים, עִם דָּר וְדָר – בכל דור ודור.
