שיעור 36, ספר דניאל, פרק ד, ה-ו

ה וְעַ֣ד אָֽחֳרֵ֡ין עַל֩ קָֽדָמַ֨י דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֤הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קָֽדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת׃ ו בֵּלְטְשַׁאצַּר֮ רַ֣ב חַרְטֻמַּיָּא֒ דִּ֣י ׀ אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֤ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל־רָ֖ז לָֽא־אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי־חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמַֽר׃

(ה) וְעַד אָחֳרֵין עַל קָדָמַי – ובאחרונה, לאחר כל החכמים, נכנס לפני דָּנִיֵּאל, דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי – ששמו בלטשצאר כשם אלוהי, וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ – ואשר רוח אלהים קדושים בו, וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת – ואמרתי לפניו את החלום (אמנם בתחילה לא קרא לדניאל, כיון שבפתרון החלום הראשון אמר לו דניאל שידיעת החלום ופתרונו באו אליו מאל עליון, כיון שיש בכך הודעה גדולה של העתיד להיות באחרית הימים, וכיון שבאותו זמן לא האמין נבוכדנצר בהשגחה פרטית, חשב שהחלומות הפשוטים אינם שייכים לידיעת ה', ולא יוכל דניאל לדעת זאת, ולכן קרא תחילה לחרטומים ודומיהם, בחושבו שעל ידם יוודעו לו דברים קלים כאלה, אך לאחר שראה שנכזבה תוחלתו ולא ידעו לומר לו מאומה, הבין שזהו ענין גדול יותר, גבוה מגבול חכמתם, ולכן קרא לדניאל, שיאמר לו את הדבר).

(ו) וכך אמר נבוכדנצר לדניאל, בֵּלְטְשַׁאצַּר, שאתה הוא רַב חַרְטֻמַּיָּא – רב החרטומים, ומצד זה יש בך כח לפתור גם חלומות קלים, דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ – שאני יודע שרוח אלהים קדושים בך, וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ – וכל סוד אינו נעלם ממך, ומכח זה תוכל לפתור חלומות הבאים ממדרגה גבוהה על ידי אל עליון, חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר – אמור לי את חזיון החלום שראיתי, ואת פתרונו (הטעם שביקש ממנו שיאמר גם את החלום עצמו, כיון שכבר הבין שדניאל אינו פותר את החלום לפי מה שהוא שומע, אלא מתוך ידיעתו הכללית בעתיד לבוא מבין הוא מה החלום והפתרון, ולכן אינו צריך לשמוע כלל את דבר החלום, אלא יכול הוא מעצמו לומר לו מה היה החלום, ומה פתרונו).