שיעור 37, ספר נחמיה, פרק ט, כב-כה

כב וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַֽעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֨רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃ כג וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּכֹֽכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וַתְּבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹֽתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת׃ כד וַיָּבֹ֤אוּ הַבָּנִים֙ וַיִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹֽשְׁבֵ֤י הָאָ֨רֶץ֙ הַכְּנַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּנֵ֖ם בְּיָדָ֑ם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם֙ וְאֶת־עַֽמְמֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַֽעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃ כה וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצוּרֹת֮ וַֽאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כָּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַֽאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּֽאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטֽוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃

֍           ֍            ֍

(כב) וַתִּתֵּן לָהֶם בנוסף על מה שהבטחת לאבותם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים, וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה – וחילקת מהם שנים וחצי שבטים [גד ראובן וחצי שבט מנשה] שיהיו בצד אחד, מעבר לירדן, וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן, וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, שהארצות הללו לא היו כלולות בהבטחת ה' לאבות.

(כג) וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, ומחמת כן הוצרכו לארץ רחבת ידים, ולכן הוספת על גבולות הארץ המובטחת, וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת, ובכך קיימת את הבטחתך.

(כד) וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים – חלק מהאומות שהיו בארץ נכנעו לפניהם מעצמם, והם הגרגשי, שפינו את ארצם וברחו לארץ אחרת, והחוי שהשלימו עמהם, וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם – נתן ה' ביד ישראל את שאר האומות יושבי הארץ שנלחמו בהם, וְאֶת מַלְכֵיהֶם וְאֶת עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם, שהכריתום מעל פני האדמה.

(כה) וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצוּרֹת, וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה, וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, בֹּרוֹת חֲצוּבִים, כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׂבְּעוּ, וַיַּשְׁמִינוּ, וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל.