שיעור 380, ספר תהילים, פרק עט, א-ד

(א) מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃

(ב) נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַֽ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃

(ג) שָֽׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם ׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃

(ד) הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִֽיבוֹתֵֽינוּ׃

פרק עט

מזמור זה התייסד על חורבן בית המקדש וגלות ישראל:

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ – בכל המקומות המקודשים, שהם נחלת ה', ועתה מפרש יותר, כי טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים – לגלי חורבות.

(ב) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת (-גוף שלם של) עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, וחתכו את בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ ונתנוהו לְחַיְתוֹ אָרֶץ.

(ג) ולא היו אלו מתים מועטים, אלא שָׁפְכוּ את דָמָם כַּמַּיִם, ואף על פי שהיה זה במקום ישוב, שהרי היו סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם, מכל מקום וְאֵין קוֹבֵר אותם, לרוב השממה שהיתה שם.

(ד) וכל כך נעשינו בזויים בעיני העמים, עד אשר הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ – לאותם גויים השוכנים בארץ ישראל, היתה חרפה בכך שהם שוכנים בינינו, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ – ולאותם אומות השוכנים סביב ארץ ישראל, היינו ללעג וקלס.