שיעור 381, ספר תהילים, פרק עט, ה-ט
(ה) עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּֽאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֗֝שׁ קִנְאָתֶֽךָ׃
(ו) שְׁפֹ֤ךְ חֲמָֽתְךָ֗ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹֽא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃
(ז) כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃
(ח) אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֮ עֲו͏ֹנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַֽחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃
(ט) עָזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃
(ה) עַד מָה יְיָ תֶּאֱנַף לָנֶצַח, כלומר, הרי לשון 'אנף' מורה על כילוי הכעס והחימה, וכיון שכבר כילית בנו את חמתך, איך יתכן שתימשך החימה לנצח, ומדוע תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ.
(ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ הפנימית אֶל (-על) הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ כלל, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר אף על פי שידעוך, בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ.
(ז) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ, כלומר, כיון שה' נתן את 'נָוֵהוּ', בית המקדש, לשריפה, כדי לשפוך חמתו על עצים ואבנים ולא על ישראל, אם כן מדוע הגויים 'אכלו' את יעקב והרגו בהם, והרי זו ראיה שעשו הגוים יותר ממה שגזר ה' על ישראל.
(ח) ואמנם מי שנענש ומוכה על חטאיו אינו יכול לעורר רחמים על מכותיו, שהרי הוכה כדין, לכן מקדים ומבקש, אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, שמחמתם באו עלינו העונשים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, בטרם תזכור לנו את עוונותינו, והרחמים יהיו על כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.
(ט) ולכן נבקש ונאמר, עָזְרֵנוּ, מצד שאתה היית תמיד אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – האלהים המושיע אותנו, ותעשה כן עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, כי אם לא תושיענו יתחלל שמך בעיני הגוים, אחרי שהם יודעים שתמיד היית אתה המושיע אותנו, ואם לא תושיענו עתה יאמרו שזהו חסרון ביכולתך, וְהַצִּילֵנוּ, ועתה, שכבר התעוררה מידת הרחמים להושיענו, תוכל לזכור את עוונותינו כדי למחול עליהם, שלא יעכבו את הישועה, וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ, וגם את זה תעשה לְמַעַן שְׁמֶךָ, שאתה טוב וסלח.
