שיעור 40, מגילת קהלת, פרק ט, יג – פרק י, א

יג גַּם־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חָכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי׃ יד עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַֽאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים׃ טו וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּא׃ טז וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים׃ יז דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּֽעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים׃ יח טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֖ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה׃

פרק י א זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵֽחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃

(יג) עתה מלמד את האדם דעת, כי גם מי שהזקין, וחטא כל ימיו, לא יתייאש לומר ששוב אין לו תקוה, ולא יטעה לומר שלכל הפחות יהנה מהעולם הזה (כפי שאמר אלישע בן אבויה), ועל כך אומר, גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וּגְדוֹלָה (-חשובה) הִיא אֵלָי, כי ראה מעשה באדם אחד שהיה רשע גדול ובסוף ימיו נעשה צדיק, וכמו שמספר והולך בדרך משל.

(יד) עִיר קְטַנָּה, והוא משל לאדם, שיש בו כוחות רבים ושונים, ומכונה 'עיר קטנה', וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, כי לא היו לו זכויות שיגינו עליו, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל, הוא היצר הרע, וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים, כי החטיאו בחטאים רבים כל ימיו, עד שלא נתן כלל ליצר הטוב לעבור בגבולו ולהכנס אל ה'עיר', אל לב אותו אדם.

(טו) וּמָצָא בָהּ בסוף ימיו אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, הוא היצר הטוב שהיה עד עתה מסכן, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, וכפי שהיה עם מנשה מלך יהודה, יקום איש צרורות, ורבי אלעזר בן דורדיא, שחטאו חטאים גדולים זמן רב, ולבסוף עשו תשובה ונהפכו לצדיקים, ועם כל זה, הגם שהכל רואים את כוחו הגדול של היצר הטוב, שיכול להפוך את האדם ברגע אחד לצדיק גמור, וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא – יש רשעים רבים בעולם הזה שאינם זוכרים את כוחו של היצר הטוב, ומתייאשים מעצמם ואינם חוזרים בתשובה.

(טז) וְאָמַרְתִּי אָנִי, הרי רואים מכאן שטוֹבָה חָכְמָה של היצר הטוב מִגְּבוּרָה של היצר הרע, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה – אלא שחכמתו של היצר הטוב בזויה בעיני הרשעים, כיון שאין לו עוזר ותומך, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים להם.

(יז) לכן אמרתי כי ראוי לאדם לדבר בנחת עם נפשו, כי דִּבְרֵי חֲכָמִים, כשמדברים אותם בְּנַחַת, אזי הם נִשְׁמָעִים יותר מִזַּעֲקַת היצר הרע שהוא מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים – ברשעים, הנשמעים לו כפי שבני אדם נשמעים למושל עליהם.

(יח) וכאשר יִשָּׁמְעוּ דברי היצר הטוב, אזי בודאי תהיה טוֹבָה החָכְמָה של היצר הטוב יותר מִכְּלֵי קְרָב של היצר הרע. ומבאר מה יאמר האדם לנפשו בנחת, הזהר מלחטוא אפילו חטא אחד, וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה, כי יש לאדם לראות כאילו חציו חייב וחציו זכאי, וכן העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב, ואם יעשה עתה חטא אחד, יכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, ואם יעשה אפילו מצוה אחת, יכריע את עצמו ואת העולם לזכות.

פרק י (א) ומביא משל על האמור בפסוק הקודם, שאפילו חטא אחד יכול להכריע אותו ואת העולם לחובה, כי הנה זְבוּבֵי מָוֶת, אף שהם קטנים, יַבְאִישׁ ויַבִּיעַ (-יעלה בועות של קלקול) שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, שהוא משובח ביותר, וכמו כן יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט – אפילו סכלות מועטה, והיינו חטא אחד, יכול להבאיש ולקלקל אדם שהוא יקר מחכמה וכבוד, כי יש חטא אחד השקול כנגד כמה מצוות.