שיעור 407, ספר תהילים, פרק פו, א-ד

(א) תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה־יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי־עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי׃

(ב) שָׁ֥מְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃

(ג) חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל־הַיּֽוֹם׃

(ד) שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃

פרק פו

במזמור זה מבקש דוד שיצילנו ה' מיד כל אויביו ומבקשי נפשו:

(א) תְּפִלָּה לְדָוִד, הַטֵּה יְיָ אָזְנְךָ לבקשתי שתצילני מיד אויבי, עֲנֵנִי, מחמת חמשה טעמים, א. כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי, וראוי לרחמים, ודרכך לנהוג במידת הרחמים.

(ב) ב. שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי, וכיון שדרכך לנהוג מידה כנגד מידה, אם כן ראוי שתתחסד איתי ותשמור את נפשי שלא אפול ביד אויבי (ורמז בכך גם בקשה שתישמר נפשו הרוחנית בדרכי חסידותה, שלא תמעד מצדקותה מחמת רדיפת אויביו), ג. הוֹשַׁע עַבְדְּךָ, אַתָּה אֱלֹהַי, הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ, ודבר זה נוגע לכבוד שמים, שיראו הכל שה' מושיע את מי שבוטח בו.

(ג) ד. כיון שדרכך לשמוע תפילה, חָנֵּנִי אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא בתפילתי כָּל הַיּוֹם, ותפילתי היא שתגרום לך לחון אותי ולתת לי מתנת חינם.

(ד) ה. שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ, כִּי רק אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא, וכיון שאני עוזב ומניח את כל עניני העולם ואיני מבקש אחריהם כלל, ואין לי שום שמחה בעולם מלבד עבודתך, ראוי שתציל אותי ותשמח את נפשי.