שיעור 41, מגילת קהלת, פרק י, ב-ח
ב) לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ׃ ג וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ כְּשֶׁסָּכָ֥ל הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃ ד אִם־ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּֽעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקֽוֹמְךָ֖ אַל־תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃ ה יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃ ו נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַֽעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ׃ ז רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל־סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹֽלְכִ֥ים כַּֽעֲבָדִ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃ ח חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ׃
(ב) לֵב חָכָם לִימִינוֹ – החכם עושה את כל מעשיו לשם שמים, להשלים את נפשו, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ – ואילו הכסיל עושה כל מעשיו רק כדי להשלים את גופו בעושר וכבוד.
(ג) וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ – גם בפעולות שהסכל עושה כדי להגיע לתכלית הדבר, ניכר לכל שלִבּוֹ חָסֵר, ושכוונתו להגיע לתכלית גשמית של הנאות העולם הזה, וְאָמַר לַכֹּל – וכאילו על ידי מעשיו הוא מכריז ומודיע לכל שסָכָל הוּא.
(ד) אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל – היצר הרע, שהוא מושל בכסילים, תַּעֲלֶה עָלֶיךָ להחטיאך, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח – אל תשכח את מקומך, מאין באת ולאן אתה הולך, כִּי על ידי זה יהיה לך מַרְפֵּא, אשר יַנִּיחַ אותך מחֲטָאִים גְּדוֹלִים.
(ה) יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שבני אדם טועים בהבנת דרכי ההנהגה, כי רואים שאין ה' משנה את דרכי הטבע והמזל עבור הצדיקים, כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט – כפי שהמלך הגוזר גזירה אינו חוזר בו מפני דבר פרטי שאירע ממנה, אלא משאירה על הדרך הכללית, אך יש שחושבים מחמת כן שאין השגחה כלל על בני האדם בעולם.
(ו) כיון שהם רואים שנִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים – הכסילים הרשעים יושבים במקום גבוה וחשוב מאד, וַעֲשִׁירִים בדעתם, והם החכמים, בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ, ומחמת כן יש בני אדם הכופרים בהשגחת ה'.
(ז) ומבאר שאין זו קושיה, כי לאחר זמן, בשעת הגאולה, יתהפך הכל, כי רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים, והם הכשדים שבתחילתם לא היתה להם חשיבות כלל, והיו כמו עבדים, ולבסוף התעלו לרכב על סוסים כשבאו להחריב את בית המקדש ולהגלות את ישראל, וְשָׂרִים – ישראל החשובים שנשבו על ידם הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ.
(ח) אמנם לבסוף התהפך הענין, כי חֹפֵר גּוּמָּץ (-בור ושוחה), בּוֹ יִפּוֹל, וכפי שאירע לפרעה שהשליך את ילדי ישראל ליאור, ולבסוף הוא עצמו בא אל הים וטבע יחד עם כל עמו, מידה כנגד מידה, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ – נבוכדנצר שפרץ את גדרו של בית המקדש, נענש על מעשיו הרעים.
