שיעור 42, ספר דניאל, פרק ד, כב-כג

כב וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶֽהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑ךְ עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃ כג וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֨וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑א מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא׃

(כב) הוסיף דניאל וביאר לו שאין הנמשל של החלום על המלכות עצמה, כי המלכות עצמה לא תתבטל, אלא בנו של נבוכדנצר ימלוך תחתיו, אלא וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא – הנמשל של החלום הוא עליך, שאתה תהיה מוטרד ומורחק מבני האדם, וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ – ותתגורר עם חיות השדה, וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן – ותאכל עשב כמו השוורים, וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין – ובטל השמים תרחץ, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ – ויחלפו עליך שבעה זמנים, שהם שבע שנים, עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא – עד שתדע כי יש שליט עליון במלכות בני האדם, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ – ולמי שיחפוץ יתן את המלכות.

(כג) וְדִי אֲמַרוּ לְמִשְׁבַּק עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא – ומה הכריזו המלאכים בחלום להניח את שורשי האילן, מַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָא – זהו לומר לך שהמלכות עצמה תישאר קיימת לך, אך זמנה יהיה רק מִן דִּי תִנְדַּע – לאחר שתדע דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא – שה' שבשמים שולט על כל העולם. ועיקר עונשו של נבוכדנצר היה על כך שכאשר ראה את החלום הראשון, עם הצלם, ניסה לבטל את דברי החלום על ידי עשיית הצלם שכולו עשוי זהב, ועל ידי שישתחוו לו כל העמים רצה נבוכדנצר לבטל את הוראת החלום, ועל כך נענש עתה בעונש זה, והוסר ממלכותו, כדי שיידע ויכיר שה' הוא המושל על בני האדם, ואין ביכולתם לבטל את גזירותיו. ורק אחרי שיכיר שה' הוא השולט במלכות בני האדם, ובאחרית הימים ימליך ה' את מלך המשיח על כל העולם, יוחזר למלכותו.