שיעור 427, ספר תהילים, פרק פט, ל-לה
(ל) וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם׃
(לא) אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּֽוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵֽלֵכֽוּן׃
(לב) אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְו͏ֹתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ׃
(לג) וּפָֽקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲו͏ֹנָֽם׃
(לד) וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמֽוּנָתִֽי׃
(לה) לֹֽא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה׃
(ל) וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ, שגם אם יחטאו, יתקיים זרעו לעולם, כי יחזיר אותם ה' בתשובה, וְכִסְאוֹ – כסא מלכותו יתקיים כִּימֵי שָׁמָיִם.
(לא) ועתה מבאר כיצד יהיה הדבר, והרי יתכן שיחטאו בניו, כי אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי, לכפור בה' ולחטוא בעניני אמונות ודעות, ומחמת כן יעזבו לגמרי את התורה, וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן, לחטוא בענינים שבין אדם לחבירו.
(לב) וכן אִם יאמינו בתורה בכללותה, אך לא ישמרו את קיום כל המצוות כראוי, אלא חֻקֹּתַי (-המצוות שטעמם לא ידוע) יְחַלֵּלוּ, וּמִצְוֹתַי השכליות לֹא יִשְׁמֹרוּ.
(לג) אעניש אותם מידה כנגד מידה, וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם – אם יהיה זה 'פשע', והיינו שיאמינו בתורה אך יפשעו שלא לקיים מצוות מסוימות, שאלו עוונות חיצוניים, אעניש אותם בעונשים חיצוניים, כמו שבט חובלים, וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם – ואם יהיה זה 'עוון', שזהו כינוי לכפירה באמונות ודעות, שהם עוונות פנימיים הדבוקים בנפש ובשכל האדם, יהיה עונשם פנימי, של נגעים ומחלות הבאים מתוך הגוף עצמו.
(לד) וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ, כי הטובה שהובטחה לדוד מצד מידת החסד לא תופר, וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי, כי מה שהובטח לו מצד ה'אמונה', כגמול על מעשיו הטובים, יתקיים.
(לה) לֹא אֲחַלֵּל את בְּרִיתִי שנכרתה עם דוד מצד מידת החסד (כאמור לעיל (פסוק ד') "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי"), וּמוֹצָא שְׂפָתַי ש"נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי" (שם) מצד מידת האמונה, על מעשיו הטובים, לֹא אֲשַׁנֶּה, אף שהשבועה היתה מצד שהוא 'עבדי' ועושה מעשים טובים, ובניו יסורו מקיום המצוות, מכל מקום כיון שכבר נשבעתי לא אשנה את דברי.
