שיעור 43, מגילת קהלת, פרק יא, א-י

פרק יא א שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃ ב תֶּן־חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־יִּֽהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ׃ ג אִם־יִמָּֽלְא֨וּ הֶֽעָבִ֥ים גֶּ֨שֶׁם֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם־יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא׃ ד שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶֽעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר׃ ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֨עַ֙ מַה־דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּֽעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־מַֽעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֶׂ֖ה אֶת־הַכֹּֽל׃ ו בַּבֹּ֨קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים׃ ז וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ׃ ח כִּ֣י אִם־שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִֽחְיֶ֥ה הָֽאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת־יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי־הַרְבֵּ֥ה יִֽהְי֖וּ כָּל־שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל׃ ט שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחֽוּרוֹתֶ֔יךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָֽאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃ י וְהָסֵ֥ר כַּ֨עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַֽעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל׃

פרק יא

(א) מזהיר כעת את החכם שבדור, הרואה שאין תוכחתו מועילה, שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם – המשך להוכיח ולהורות את העם את הדרך הטובה (וה'לחם' הוא משל ללחמה של תורה), הגם שנדמה לך שאין דבריך מועילים כלל, וכאילו שולח אתה לחמים על פני המים לחינם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ, כי לא יתכן שלא יועיל הדבר לאחד מהשומעים, ביום מן הימים.

(ב) תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כלומר, הנהג עצמך בתורה עם דרך ארץ, ודרך ארץ רמוזה בשבעת ימי בראשית, והתורה רמוזה בשמונת ימי המילה, שהמילה מזכירה לאדם שהוא חתום באות ברית קודש, ונקשר להיות מעובדי ה', כִּי על ידי שתנהג כן לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ, כי הרעה שתבוא לא תפגע בך.

(ג) אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם, וזהו משל לזמן שמתמלאת סאתם של החוטאים (כי החטאים משולים לעננים, המסתירים את השמש, כך החטאים חוצצים בין בני האדם לה', והגשם הוא משל לעונש הבא מהשמים על בני האדם), עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ – יבוא העונש על בני האדם שבארץ, וכיון שכל פורענות שבאה לעולם מתחילה בצדיקים, המשולים לעצים, וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם, וְאִם בַּצָּפוֹן, מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא, כלומר, אפילו אם יהיה הצדיק רחוק ממקום החטאים, תתחיל הפורענות במקומו, וזהו כיון שהיה לו להוכיח את בני דורו ולהחזירם למוטב, ולא עשה כן, וכפי שאמר לעיל.

(ד) עתה מזהיר את האדם הרואה דברים ברוח הקודש ונוהג על פיהם, שלא יעשה כן בדברים שהם נגד דברי התורה, ומביא על כך משל, כי שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע – המתעצל לזרוע, אומר שהוא מכיר לפי הרוח הנושבת שלא ירדו גשמים בשנה זו, ולכן אינו זורע, וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר – וכן כשרוצה להתעצל מלקצור אומר שרואה הוא לפי העננים שעתידים לרדת גשמים באמצע הקצירה, ויפריעו לו ממלאכתו, וכך היה עם קֹרַח, שראה ברוח הקודש שלשלת גדולה של צדיקים יוצאת ממנו, ומחמת כן חלק על משה ואהרון, וכן חזקיהו מלך יהודה שבתחילה לא נשא אשה כיון שראה שיצאו ממנו בנים שאינם הגונים, וכן רבים.

(ה) ומבאר את הטעות שבהנהגה זו, ותחילה מבאר זאת בדרך המשל שהביא בפסוק הקודם, כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ, ובדרך כלל טועים האנשים במחשבותיהם על הרוח והגשם העתידים לבוא, ולכן צריך האדם לזרוע ולקצור תמיד, ולא להמנע מכך מחמת חששות אלו שאינם ידועים לו בבירור, כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה של האשה, שלא ניכר עדיין מי הוא הולד, כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל, ואף שנדמה לך על פי רוח הקודש שראוי בענין זה לעבור על דברי התורה, אינך יכול לסמוך על כך, וכפי שטעה קֹרַח במה שראה, כי אותה שלשלת גדולה יצאה מבניו שחזרו בתשובה, וכן חזקיהו מלך יהודה טעה בכך שלא ראה שלבסוף יחזור מנשה בתשובה, ולכן אין לאדם לסמוך על מה שהוא רואה כדי לעבור על דברי התורה, אלא יש לו לקיים את רצון ה' כפשוטו. וכן החוטא חטאים רבים, וסבור שלא יקבלוהו שוב בתשובה, וכמו אלישע בן אבויה ששמע בת קול שאומרת שלא יקבלוהו בתשובה, ומחמת כן לא שב בתשובה והוסיף להרשיע, אין לעשות כן, אלא יחזור בתשובה כפי שציותה התורה.

(ו) בַּבֹּקֶר – בעודך בימי בחרותך, זְרַע אֶת זַרְעֶךָ לעסוק בתורה ובמצוות, וְלָעֶרֶב, בימי זקנותך, אַל תַּנַּח יָדֶךָ מלעסוק בהם, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

(ז) ועל ידי שתרגיל עצמך לעסוק בתורה ובמצוות בצעירותך יהיה קל לך לעשות כן גם בימי זקנותך, ומביא לכך משל מדרך זריחת השמש, שאם היתה זורחת בבת אחת אחרי חושך הלילה היתה מזיקה לעינים, וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם כיון שה' הקדים את אור השחר לפני זריחת השמש, ועל ידי זה אפשר לִרְאוֹת אֶת אור הַשָּׁמֶשׁ, וכך ההרגל במעשים הטובים בימי הבחרות מכין וממתיק את המעשים הטובים שיעשה האדם בזקנותו.

(ח) כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם, בְּכֻלָּם יִשְׂמָח על ידי עשיית מעשים טובים ולימוד תורה, ולא יהיה כאותם שעסקו בתורה רק בצעירותם או רק בזקנותם, שלא היו כל ימיהם בשמחה, אלא ישמח כל ימיו, וְיִזְכֹּר האדם תמיד אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ שיבואו לאחר מותו, כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ, כָּל שֶׁבָּא הָבֶל – כי כל הימים שחי ובא עמהם, הם הבל ומעט כלפי הימים שלאחר מותו, שהם רבים יותר מכל ימי חייו, ולכן בעודו חי יכין את עצמו בתורה ומעשים טובים.

(ט) שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ – בהיותך בחור, תשמח על ידי שתעשה תשובה על מה שחטאת בילדותך, ואל תמתין לימי הזקנה לחזור בהם בתשובה, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ – ראה שתלך בדרך טובה בימי בחרותך, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ – ועל ידי זה תתרגל תמיד ללכת בדרכי לבך הטובים, גם בימי זקנותך, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ – וכן תהיה כבר רגיל מימי בחרותך שלא לראות דברים רעים בעיניך, והרגל זה ישאר גם לימי זקנותך, וְדָע, כִּי עַל כָּל הזמנים האֵלֶּה, ימי הילדות, הבחרות והזקנה, יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט, ועל כן הזהר בהם, שיהיו כולם שוים לטובה.

(י) וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ – הסר מליבך את הדברים המכעיסים את ה', וְהַעֲבֵר על ידי זה את הרָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, ואל תצטער על כך שאם תלך בדרך התורה תפסיד את תענוגות הילדות והבחרות, כִּי הנני אומר לך שעניני הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הם הָבֶל.