שיעור 444, ספר תהילים, פרק צב, ה-ז

(ה) כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְהוָ֣ה בְּפָֽעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃

(ו) מַה־גָּֽדְל֣וּ מַֽעֲשֶׂ֣יךָ יְהוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָֽמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃

(ז) אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹֽא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃

(ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ – בפעולות המתחדשות תמיד על ידי ה', והם הניסים היוצאים מגדרי הטבע (ולכן הם מכונים 'פעולות', שלשון זו מורה שעדיין המעשה נפעל ולא הסתיים, וכך מעשי הניסים מתחדשים ונפעלים על ידי ה'), בהם ישמח ליבנו, להכיר את השגחת ה', והנהגתו בנתינת שכר ועונש. ובְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, שהם ההנהגות של דרכי הטבע, שכביכול הושלם מעשיהם, והם נעשים מאליהם מכח חוקי הטבע שיסד ה', אֲרַנֵּן.

(ו) ומבאר מדוע ברא ה' את העולם באופן זה, שיש בו שתי הנהגות שונות, טבעית וניסית, ועל ידי זה נותן לבני אדם מקום לטעות ולחשוב שהעולם פועל מעצמו בדרכים טבעיות קבועות, ומדוע אינו מנהיג את העולם בתמידות בהנהגה ניסית גלויה, באופן שלא יוכלו להכחיש את מציאותו והנהגתו, ועל כך אומר, מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ – ה'מעשים', שהם ההנהגות הטבעיות (כפי שהתבאר בפסוק הקודם) הם הגדולים והקיימים בתמידות, והטעם לכך, כי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ, להסתיר את ההנהגה הניסית, כדי להשאיר ביד בני האדם את הבחירה בין טוב לרע.

(ז) כי על ידי הסתרה זו, אִישׁ בַּעַר – איש המשול לבהמה (כמו "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ") ואינו מבין אפילו דברים ברורים ומוחשיים, לֹא יֵדָע את האמור בפסוק הבא, וּכְסִיל, שמחמת הליכתו אחר תאוותיו אינו הולך בחוקי החכמה, לֹא יָבִין אֶת זֹאת, כי לא ירצה לשנות את מעשיו הרעים.