שיעור 47, ספר דניאל, פרק ה, א-ב

פרק ה א בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָֽקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה׃ ב בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר ׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּֽהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵֽיכְלָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵֽׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵֽנָתֵֽהּ׃

פרק ה

פרק זה עוסק במלכותו של בלשאצר, בנו של נבוכדנצר, שמלך לאחר אויל מרודך (שגם הוא היה בנו של נבוכדנצר, ולאחר שמת אויל מרודך מלך תחתיו אחיו, בלשצאר), ובזמנו היה עדיין דניאל בחצר המלכות. בזמנם ידעו הכל את נבואת ירמיהו, שלאחר שבעים שנה מחורבן בית המקדש תכלה מלכות בבל, ויפקוד ה' את עמו ויגאל אותם. וכיון שלפי חשבונם של אנשי בבל עברו אותם שבעים שנה וראו שעדיין מלכותם בתוקפה, ובאותו זמן עלו מדי ופרס למלחמה על בבל, ונצח אותם בלשצאר עם אלף שריו, חשב שזהו סימן שהתבטלה הגזירה מעליו, ותשאר מלכותו קיימת.

(א) בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא – המלך, עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף – עשה סעודה גדולה לאלף שריו שנצחו במלחמה, וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה – וכנגד אותם אלף שתה יין, כלומר, בניגוד למנהג מלכי בבל שהיו שותים את היין לבדם ולא יחד עם אחרים, שתה בלשצאר איתם כדי להראות את גודל מעלתם בעיניו.

(ב) בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא – ב'עצת היין', כלומר, מחמת שכרותו, ציוה בלשצאר להראות שאינו חושש לייעוד הנביאים, ולכן אמר לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא – להוציא את כלי הזהב והכסף דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם – שהוציא נבוכדנצר אביו מההיכל שבירושלים, וכינה את בית המקדש 'היכל', כדי להראות שאינו חשוב בעיניו כבית אלהים, אלא כהיכל סתם, וכן ציוה שיביאו את כלי הכסף וכלי הזהב יחד, להראות שאין חשיבות לכלי הזהב, שבהם היו עובדים הכהנים ב'קדש', לבין כלי הכסף, שבהם היו עובדים בחוץ, וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי – וישתו בהם יין המלך ושריו, שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ – נשותיו ופילגשיו.