שיעור 5, מגילת קהלת, פרק א, יב-יד
יב אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ יג וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַֽעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָֽאָדָ֖ם לַֽעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ יד רָאִ֨יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
(יב) עתה הוא מבאר את ההבל שיש בחכמה, כאשר היא משמשת לעניני העולם הזה, ומביא ראיה מעצמו ואומר, אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם, והיה ביכולתי לעשות ולבחון את כל הדברים.
(יג) וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה – להשתמש בחכמה כדי לדרוש ולתור עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם, כפי שעשו הפילוסופים של אומות העולם, שנתנו כל חכמתם בענינים אלו, וכדרך רוב בני האדם, המשתמשים בחכמתם רק לעסקי העולם הזה והעשירות, וראיתי כי דבר זה הוּא עִנְיַן רָע אשר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ, וכמו שנאמר בתורה (דברים ל' ט"ו) "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע", ו'הרע' שנתן ה' לפני האדם הוא הדבר הזה, שנותן האדם את כל חכמתו לעסוק בהבלי העולם הזה.
(יד) ומבאר מדוע זהו ענין רע, לעסוק בחכמה עבור צרכי העולם הזה, כי רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ בעולם הזה, והנה כולם תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ – תחת שליטת המזלות, כי גם אצל ישראל יש דברים התלויים במזל, והם חיי האדם, בניו, ופרנסתו, ואמנם חייב האדם לעשות השתדלות לפרנסתו כדי שיהיה למזל על מה לחול, אך לא יועיל כלום בכך שיטרח ויתן את חכמתו כדי להעשיר, כי אם מזלו הוא להעשיר, יתעשר אפילו בהשתדלות מועטת, ואם אין לו מזל להעשיר לא תועיל לו כל השתדלותו וכל חכמתו, וְהִנֵּה אם יטרח האדם ולא יעלה בידו, הרי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, שמייגע את עצמו בתחבולות חכמה כדי להעשיר, ולא יעלה הדבר בידו.
