שיעור 547, ספר תהילים, פרק קיז, א-ב

(א) הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה כָּל־גּוֹיִ֑ם שַׁ֝בְּח֗וּהוּ כָּל־הָֽאֻמִּֽים׃

(ב) כִּ֥י גָ֘בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ ׀ חַסְדּ֗וֹ וֶֽאֱמֶת־יְהוָ֥ה לְעוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

פרק קיז

מבאר שבתשועת ישראל מיד סנחריב היתה גם תשועה לרבים מאומות העולם:

(א) לאחר שאכן מילא ה' את בקשת חזקיהו המלך, ושלח מלאך שהרג את כל חיל סנחריב, ניצלו כל השבויים הרבים שהיו בידו מכל אומות העולם, וכן ניצלו שאר האומות שהיה סנחריב נלחם בהם, לכן הַלְלוּ אֶת יְיָ כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים, שהשמיד את כל צבא סנחריב, ועל ידי זה ניצלו גם הגויים, ובכך התקיימה בקשת המשורר 'כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד', כי על ידי נס זה גדל כבוד ה' בעיני כל העמים.

(ב) כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, כמו שביקש בתחילה (קט"ו א') 'עַל חַסְדְּךָ', שיעשה ה' בחסד ובמתנת חינם, וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם – וכמו שביקש 'עַל אֲמִתֶּךָ', שיעשה ה' למען אמיתות הבטחתו שישגיח תמיד על ישראל, הרי התקיים הדבר ונשארה הבטחת ה' לעולם, הַלְלוּ יָהּ.