שיעור 588, ספר תהילים, פרק קיט, קמא-קמד
(קמא) צָעִ֣יר אָֽנֹכִ֣י וְנִבְזֶ֑ה פִּ֝קֻּדֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃
(קמב) צִדְקָֽתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת׃
(קמג) צַר־וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִי מִ֝צְו͏ֹתֶ֗יךָ שַֽׁעֲשֻׁעָֽי׃
(קמד) צֶ֖דֶק עֵֽדְו͏ֹתֶ֥יךָ לְעוֹלָ֗ם הֲבִינֵ֥נִי וְאֶֽחְיֶֽה׃
(קמא) והראיה לכך שמעשי אינם נעשים מתוך תקוה לקבל שכר, כי צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה, ואין בני האדם מכבדים אותי על כך שאני מקיים את מצוותיך, ובכל זאת פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי, כי אני עושה אותם מאהבה, ולא מרצון לשכר או לכבוד.
(קמב) צִדְקָתְךָ – הנהגת הצדק של ה', שבה אין ה' משקיף על מעשי האדם וזכויותיו, אלא נותן לו כפי צדקתו העליונה, אף שזו הנהגה עם אנשים פרטיים, מכל מקום היא הנהגה של צֶדֶק לְעוֹלָם – לכל אנשי העולם, כי נהג ה' בדרך זו בזמנים שהיה בכך צורך לתיקון העולם ושלימותו, עם האבות כדי להקים את עם ישראל, ועם דוד וזרעו כדי לייסד את מלכות בית דוד, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת, כי כבר בתורה מסופר שנהג ה' בהנהגות צדקה עליונה זו במקום שהיתה הבריאה כולה צריכה לכך, כמו ביציאת מצרים ומתן תורה, שהשפיע טובה וברכה יותר מכפי שהיו בני אדם ראויים לקבל לפי מעשיהם.
(קמג) גם בזמנים שצַר חיצוני וּמָצוֹק פנימי מְצָאוּנִי, מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי, ובכך סרה ממני מצוקת הנפש הפנימית.
(קמד) ונגד הצרה החיצונית, הרי ידעתי כי צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם – העדות שהעידה התורה בסיפוריה, שה' מציל את הצדיקים, זו מידת צדק הנוהגת לעולם, וקיימת תמיד, אך כיון שלפעמים יש מבוכות בהבנת סתרי הנהגת ה', כי נראה שהרשעים מצליחים במעשיהם, והצדיקים מתייסרים, לכן אבקש, הֲבִינֵנִי – עשה שאבין את הדרכים שאתה נוהג בהם, וְאֶחְיֶה חיים רוחניים.
