שיעור 602, ספר תהילים, פרק קכב, ה-ט
(ה) כִּ֤י שָׁ֨מָּה ׀ יָֽשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד׃
(ו) שַֽׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרֽוּשָׁלִָ֑ם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹֽהֲבָֽיִךְ׃
(ז) יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃
(ח) לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃
(ט) לְ֭מַעַן בֵּית־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃
(ה) וכמו הנפש המדברת המנהיגה את הגוף, כך הסנהדרין שבירושלים הם המנהיגים את האומה בכללותה, כִּי שָׁמָּה, בירושלים, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, הם חכמי הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה והנהגה לכל ישראל, ושם ישבו כִּסְאוֹת המלכות לְבֵית דָּוִד, להנהיג את האומה בכל פרטיה ועניניה.
(ו) וכשם ששלומו של הגוף תלוי בכך שיהיה קישור נכון ושלום פנימי בין האיברים, כך כאשר שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם, וירצו לדעת את שלום העיר הזו, הדבר תלוי בכך שיִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ – שתהיה שלוה בין אוהבי ירושלים, הם השבטים המרכיבים את כלל ישראל, מאחר ועיקר חשיבותה של ירושלים בכך שהיא מאחדת את האומה כולה, ולכן אם תהיה שלוה ואהבה בין השבטים השונים, יהיה שלום בירושלים.
(ז) על ידי שיְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ – בחומה המקיפה את ירושלים, כלומר, שיהיה שלום בין כל השבטים המקיפים את ירושלים מבחוץ, כחומה, כי נחלות השבטים מקיפות את ירושלים שנמצאת באמצע ארץ ישראל, אז תהיה גם שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ הפנימיים.
(ח) אמנם מבאר עתה שיש הבדל בין התועלת הגשמית הנמשכת מאיחוד האומה בירושלים, לבין התועלת הרוחנית הבאה מבית המקדש, כי לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, שתהיה ביניהם אחדות ואהבה, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, כי השלום שבירושלים יועיל להצלחתם הגשמית של כל ישראל.
(ט) אבל לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לצורך האושר הרוחני הבא על ידי השראת השכינה ורוח הקודש החופפים על בית המקדש, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ – הדבר תלוי בטובות שיעשו ישראל, בקיום המצוות והמעשים הטובים (ונרמז בכך דבר נוסף, כי התועלת הגשמית הנמשכת מירושלים היא גלויה לכל, ולכן אוכל מיד לדבר על שלומה. אבל התועלת הרוחנית הנמשכת מבית המקדש היא צפונה ונסתרת, וצריך 'לבקש' ולחפש את הטובה הזו).
