שיעור 7, מגילת קהלת, פרק א, יז-יח

יז וָֽאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הֽוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃ יח כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃

(יז) והעיסוק בחכמות חיצוניות הוא הבל, גם כשעושה כן כדי להוכיח את טעותם של חכמות אלו, ומביא ראיה לכך מעצמו, וָאֶתְּנָה לִבִּי תחילה לָדַעַת חָכְמָה – לדעת מה הם כללי החכמה האמיתיים, שיהיו מבוררים אצלי ולא אטעה אחרי דעות כוזבות, ואחר כך נתתי ליבי לדעות אחרות, וְדַעַת הוֹלֵלֹת – לדעת את דרך ההוללות, שהיא ההנהגה ללא שכל כלל, וְשִׂכְלוּת – ודרך הסיכלות, שהיא ההנהגה של מי שקנה שכל משובש ומוטעה, ורצה לברר את טעויותיהם של הדרכים הללו, אך לאחר העיון בדרכים אלו יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ, לעסוק בבירור הטעויות של הדרכים המשובשות.

(יח) כִּי בְּרֹב חָכְמָה – אם ירצה לברר את טעותם של ההולכים בדרכים משובשות אלו מכח החכמה שקיבל מרבותיו עד משה רבינו, רָב כָּעַס – יוסיף לעצמו כעס, כי לחכמת התורה אין ראיות שכליות הסותרות את דעת הטועים, אלא חכמת התורה נסמכת על הקבלה מדור לדור עד משה רבינו שקיבל מה', ויתכן שלא ירצו לקבל את דבריו וישארו בטעותם, וְיוֹסִיף דַּעַת – ואם ירצה לסתור את דעתם על ידי ראיות שכליות, יוֹסִיף מַכְאוֹב, כי העסק בעיון וסברה ללא תועלת, אלא רק כדי לברר טעויות והבלים, מוסיף כאב לב לאדם, ואין כאב גדול מזה שיצטרך להסביר טעמים עמוקים ומחוכמים לאנשים חסרי שכל, ולכן טוב יותר שלא לעסוק כלל בויכוחים וקושיות ותירוצים מעין אלו, אלא לסמוך על הקבלה.