שיעור 7, ספר דניאל, פרק ב, א-ג

א וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִֽהְיְתָ֥ה עָלָֽיו׃ ב וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּלֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹֽמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ג וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם׃

 ֍           ֍            ֍

פרק ב (א) וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר, כלומר, בשנה השניה למלכותו הגדולה והכללית של נבוכדנצר, לאחר שנלחם בירושלים פעם שניה והחריב את בית המקדש, ולאחר שכבש את כל האומות ומלך על כל העולם, חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת, כלומר, חלום שהיה מורכב מכמה חלומות וחזיונות שהראו לו, וכשקם משנתנו לא זכר את תוכן החלומות, אלא רק זכר שהיו אלו חלומות רבים, וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ – זכר שנפל עליו פחד ואימה בזמן החלום, והבין מכך שלא היה זה חלום רגיל, אלא חלום אמיתי, וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו – לאחר החלום המשיך לישון ולא התעורר מיד, ואם היה זה חלום הבא בדרך הטבע מחמת מחשבות ליבו ודמיונות ליבו שהבהילוהו, היה מתעורר מחמת כן מרוב פחדו, ומכך שלא התעורר הבין שזהו חלום אמיתי, וביקש לדעת את פתרונו.

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים – חכמי הטבע וְלָאַשָּׁפִים – החוזים בכוכבים, וְלַמְכַשְּׁפִים הפועלים במעשי שדים, וְלַכַּשְׂדִּים המפילים גורלות, שכל אלו יתפארו ביכולתם לדעת עתידות ודברים נסתרים, וקודם שבאו אליו ציוה לומר להם לשם מה נקראו, שזהו כדי לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו, שיוכלו להכין עצמם בביתם לדעת מה להשיב לו, כיון שבהיכל המלך יתכן שלא יוכלו לעשות זאת מחמת חסרון בכלים הנחוצים להם, או מחמת מורא המלכות שיבלבל את דעתם, והיה מן הראוי להם לנהוג בחכמה ולא לבוא כלל אל המלך, אלא להודיעו שאין הדבר בכוחם, אך הם לא עשו כן, אלא וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, ובדבר זה עצמו כבר היה כעין מרד, שבאו לפניו כאילו הם נכונים לקיים את בקשתו, בעוד לפי האמת ידעו שאינם יכולים לעשות זאת.

(ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, חֲלוֹם חָלָמְתִּי, וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם, כיון שהרגיש שזהו חלום אמיתי, המורה על העתיד.