שיעור 92, ספר דניאל, פרק ט, כו-כז

כו וְאַֽחֲרֵ֤י הַשָּֽׁבֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּרֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְאֵ֣ין ל֑וֹ וְהָעִ֨יר וְהַקֹּ֜דֶשׁ יַ֠שְׁחִית עַ֣ם נָגִ֤יד הַבָּא֙ וְקִצּ֣וֹ בַשֶּׁ֔טֶף וְעַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶֽחֱרֶ֖צֶת שֹֽׁמֵמֽוֹת׃ כז וְהִגְבִּ֥יר בְּרִ֛ית לָֽרַבִּ֖ים שָׁב֣וּעַ אֶחָ֑ד וַֽחֲצִ֨י הַשָּׁב֜וּעַ יַשְׁבִּ֣ית ׀ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֗ה וְעַ֨ל כְּנַ֤ף שִׁקּוּצִים֙ מְשֹׁמֵ֔ם וְעַד־כָּלָה֙ וְנֶ֣חֱרָצָ֔ה תִּתַּ֖ךְ עַל־שֹׁמֵֽם׃

֍           ֍            ֍

(כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם – ולאחר שיעברו אותם ששים ושתים שמיטות, שהם שמונה עשרה שנים מציוויו הראשון של כורש ועד בנין הבית, וארבע מאות ועשרים שנה שעמד הבית השני, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ – ייהרגו הכהן הגדול והמלך האחרונים [והמלך האחרון היה אגריפס, ונהרג ברומי], וְאֵין לוֹ – ולא יהיו עוד כהנים גדולים ומלכים, וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא – העם של הנגיד שיבוא להלחם בירושלים, שזהו עמו של טיטוס, הרומיים, הם שישחיתו את בית המקדש ואת ירושלים [כי טיטוס עצמו לא רצה להשחית את המקדש, אלא חייליו הם שעשו זאת], וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף – ועל ידי השטף של המלחמה יגיע קצו של בית המקדש, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה – וישאר בחורבנו עד מלחמת גוג ומגוג, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת – עד העת שנחרץ ונגזר שיהיה שמם.

(כז) וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד – ובמשך שבע שנים ירצה טיטוס לכרות ברית עם ישראל, ויבטיח להם שלא יגבה מהם מיסים אלא ישלחם עמהם לגמרי, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ – ובמשך שלש שנים [שהם מחצית משבע שנות שמיטה] קודם החורבן יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, כי מחמת המלחמות יתבטלו הקרבנות בבית המקדש, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם – ולאחר שבעים שנה מהחורבן יעמיד אדריאנוס את צלמו במקום המקדש, וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם – ויימשך הדבר עד שיותך עונש כליה על המחריב ומשומם את המקדש.