שיעור 97, ספר דניאל, פרק י, יטו-יח

טו וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה נָתַ֧תִּי פָנַ֛י אַ֖רְצָה וְנֶֽאֱלָֽמְתִּי׃ טז וְהִנֵּ֗ה כִּדְמוּת֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם נֹגֵ֖עַ עַל־שְׂפָתָ֑י וָֽאֶפְתַּח־פִּ֗י וָֽאֲדַבְּרָה֙ וָאֹֽמְרָה֙ אֶל־הָֽעֹמֵ֣ד לְנֶגְדִּ֔י אֲדֹנִ֗י בַּמַּרְאָה֙ נֶֽהֶפְכ֤וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃ יז וְהֵ֣יךְ יוּכַ֗ל עֶ֤בֶד אֲדֹנִי֙ זֶ֔ה לְדַבֵּ֖ר עִם־אֲדֹ֣נִי זֶ֑ה וַֽאֲנִ֤י מֵעַ֨תָּה֙ לֹֽא־יַעֲמָד־בִּ֣י כֹ֔חַ וּנְשָׁמָ֖ה לֹ֥א נִשְׁאֲרָה־בִֽי׃ יח וַיֹּ֧סֶף וַיִּגַּע־בִּ֛י כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֖ם וַֽיְחַזְּקֵֽנִי׃

֍           ֍            ֍

(טו) וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה – לאחר שהוסיף המלאך לדבר עם דניאל נבואות גדולות, נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי, כי לא עצר כח לקבל את שפע הנבואה הזו, העוסקת בדברים הנעלים מצד עצמם, ומצריכים דרגה גבוהה של נבואה מצד שהם עוסקים בדברים העתידים לבוא לאחר זמן רב מאד.

(טז) וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל שְׂפָתָי, כדי שאוכל לדבר, וָאֶפְתַּח פִּי וָאֲדַבְּרָה, וָאֹמְרָה אֶל המלאך הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי, אֲדֹנִי, הרי כבר בַּמַּרְאָה, אף שלא הוצרכתי לעשות כלום אלא רק לראות את הדברים, כבר נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ.

(יז) וְהֵיךְ [-ואיך] יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם אֲדֹנִי זֶה, שהדיבורמצריך כח ומאמץ גדולים יותר, וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא יַעֲמָד בִּי כֹחַ, וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בִי.

(יח) וַיֹּסֶף וַיִּגַּע בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם, וַיְחַזְּקֵנִי שוב, ביתר שאת ועוז.