שער השתיקה (ג)
פרק עשרים ואחד – שער השתיקה
סוגי הדיבור מתחלקים לחמשה חלקים: האחד – מצווה. השני – יש להזהר ממנו. השלישי – מאוס. הרביעי – נאהב. החמישי – מותר.
דברי מצווה – היינו לדבר בדברי תורה ויראת שמים. דיבור שיש להזהר ממנו – כגון עדות שקר, לשון הרע ורכילות. הדיבור המאוס – שאין בו לא עבירה ולא תועלת, כרוב סיפורי העולם, כגון לדבר מזה שנעשה כבר, וממנהג מלכים, וכמה דברים מענייני העולם. הדיבור הנאהב – הוא הדיבור שמשבח מעשים טובים ומגנה מעשים הרעים. לשבח מעשה הצדיקים, כדי שייטיבו מנהגיהם בעיני בני אדם וילכו בדרכיהם; ולגנות הרעים, עד שיתגנו וימאסו בעיני בני אדם, ויתרחקו מהם ולא יתנהגו כמנהגם. הדיבור המותר – אכילה ושתייה ושאר צרכיו; מי שממעט דבריו בענין זה הוא משובח.
"לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר"
(משלי ב כ)
