תפילת שחרית, סיום התפילה (קכא)

סיום התפילה

תָּנָא דְבֵי – שנו בישיבתו של אֵלִיָּהוּ הנביא: כָּל הַשּׁוֹנֶה (-הלומד) הֲלָכוֹת (-משנה, ברייתא, הלכה למשה מסיני, רש"י נדה עג, א) בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא (-יש לו חלק בגן עדן), שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ו): "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ", ודרשו חכמים: אַל תִּקְרֵי 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא כאילו נאמר 'הֲלָכוֹת עולם לו'. דהיינו: בעל הלכות, עולם הבא יהיה לו.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים להשרות שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, יג): "וְכָל בָּנַיִךְ (-בני ישראל) יהיו לִמּוּדֵי (-תלמידי) יְהֹוָה (-להשכיל מאוד בחכמה), וְרַב (-וירבה) שְׁלוֹם של בָּנָיִךְ", ודרשו חכמים: אַל תִּקְרֵי 'בָּנָיִךְ' (-לשון בנים) אֶלָּא כאילו נאמר 'בּוֹנָיִךְ', דהיינו: רוב שלום מביאים בונייך. אלו תלמידי חכמים הקרויים 'בנאים' (-מפני שהן עסוקים בבנינו של עולם, ראה מקוואות פ"ט מ"ו).

שָׁלוֹם רָב (-הרבה) יהיה לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ (-שינצלו מכל פגע) וְאֵין לָמוֹ (-להם) מִכְשׁוֹל (-כי גם חטא לא יבוא לידם, כי תורה מגנא ומצלא, מלבי"ם). יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ – בחומותיך ירושלים (-חֵיל, הוא החפירה שמחוץ לחומה) – שלא יצורו עליך אויבים, שַׁלְוָה תשרור בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. (ואני מתפלל על שלום ירושלים-) לְמַעַן הכהנים והלויים וכל יושבי ירושלים שהינם אַחַי וְרֵעָי, בשבילם אֲדַבְּרָה נָּא דברי בַּקָשָׁתִי שישרה שָׁלוֹם בָּךְ (-היינו לשלום היושבים בה). לְמַעַן בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ (-ביהמ"ק) הבנוי בקרבך – אֲבַקְשָׁה שיהיה טוֹב לָךְ (-היינו לשלום ביהמ"ק). (לעתיד לבוא-) יְהֹוָה עֹז וממשלה לְעַמּוֹ ישראל יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אז אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם – בברכת השלום (-כי לא יהיו עוד מלחמות).