יום שני
י"ג כסלו התשפ"ז

הלכות רחיצה בשבת [שנה ב, תצוה, יא]

יא. הנשים שדרכן לרחוץ פניהן ושערותיהן במי ורדים בשבת, כדי שיהיה בהן ריח טוב, אסור, כסברת הט"ז ודעמיה, דאפילו בבשר האדם איכא מוליד ריחא, וכל שכן בשיער, וכל שכן כאן, דאפשר שיהיה הריח נקלט בבגדים שלהם ג"כ, דבזה אסור לכ"ע, ולכן אסור נמי ליתן מיני בשמים או מי ורדים בתוך הטוטי"ן ששואפים בחוטם, כדי להוליד […]

הלכות רחיצה בשבת [שנה ב, תצוה, י]

י. אסור לרחוץ כל גופו או רובו במים חמין, ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור, אבל רוחץ פניו ידיו ורגליו, דכל שאינו רוחץ רוב גופו שרי, וצריך להזהיר בזה הנשים בימות החורף שטובלין בליל שבת, ודרכן כשיוצאין מן המעין שופכין עליהן מים חמין, שישפכו רק עד חצי גופם דוקא. וכן אבי הבן שטובל בבוקר […]

הלכות רפואה בשבת [שנה ב, תצוה, ח-ט]

ח. מי שהוא בריא אבל מרגיש כובד באצטומכא שלו, אסור לשתות שמן הנענע, שזה אין דרך בני אדם לשתותו אלא לרפואה, וכן אין לאכול מה שקורין בערבי מעג'ון אל ורד, שהם שושנים מבושלים בסוכ"ר, כדי לעשות שלשול מעט, כי גם זה אין דרך לאכלו אלא לרפואה, אבל מותר לשתות מה שקורין בערבי ג'לא"ב שהוא תערובת […]

הלכות רפואה בשבת [שנה ב, תצוה, ז]

ז. פתילה בפי הטבעת לעצור, יעשה בנחת שיאחזנה בשתי אצבעותיו בלבד, ויניחנה בנחת, ומה שקורין בערבי דסתו"ר, אסור לעשותו למי שהוא עצור, ורק אם נפל למשכב שרי, ואסור לישראל לתקן פתילה מן בורית, או ממה שקורין בערבי נבאת, לחולה שאין בו סכנה, או לילדים קטנים, אבל שרי על ידי גוי שהוא יתקן אותה:

הלכות רפואה בשבת [שנה ב, תצוה, ו]

ו. אם נעשה חבורה באצבעו, אסור ליתן בגד עליה משום צובע, וכל שכן בגד אדום דאסור. כיצד יעשה, יניחנה במים קרים עד שיפסק הדם, ויש מתירין ליתן עליה קורי עכביש, ויש אוסרין. ושפשוף שעושין ליגיעי כח כדי להשיב כוחם אליהם ולבטל עייפותן, שקורין בערבי תמוו"ך, נסתפקו הפוסקים אי חשיב רפואה ואסור, או תענוג ושרי:

הלכות רפואה בשבת [שנה ב, תצוה, ג]

ג. מי שיש לו מורסא, דהיינו מה שקורין בלשון ערבי טלו"ע או מה שקורין אנג'צאי"י, שיש בה ליחה ודם, אבל הוא בריא, מותר לו לפתוח אותה כדי שתצא הליחה והדם אם יש לו צער מזה. מיהו זה דוקא באינו חושש אם תסתם אח"כ. ואסור לדחוק בידיו על המכה, דהיינו לעצור אותה כדי להוציא דם ממנה:

הלכות רפואה בשבת [שנה ב, תצוה, ב]

ב. החושש במתניו אסור לסוך בשמן, או בד"א לרפואה, וכן מי שיש לו חטטין בראשו אסור לסוך. והחושש בשיניו והוא הולך כבריא לא יגמע שכר ויפלוט אותו, דכיון דפולט נמצא עביד לרפואה ואסור, אבל אם כאיב ליה טובא דמצטער כל גופו, שהולך בחלישות דהיינו מתנח"ל, שרי לגמוע שכר ולפלוט, מפני שהשכר הוא משקה גמור לכל:

הלכות רפואה בשבת [שנה ב, תצוה, א]

א. מי שיש לו מיחוש בעלמא, והוא מתחזק והולך כבריא, אסור לעשות לו שום רפואה, אפילו ע"י גוי. אבל אם נחלה כל גופו, או שיש לו כאב גדול ומצטער כל גופו, שהולך בחלישות גדולה, שקורין בערבי מתנח"ל, אף על פי שהולך ברגליו, כנפל למשכב דמי, ושרי לעשות לו רפואה ע"י גוי:

הלכות אמירה לגוי בשבת [שנה ב, תרומה, טז-יז]

טז. גוי שבא ליטול משכונו שבידי ישראל מותר ליתנו לו, ורק לא יהיה הישראל נושא ונותן בידו, אלא ישים לפניו והגוי יקח מעצמו, ואם אין הישראל מאמין לגוי אסור לישראל להיות ערב, משום ממצוא חפצך וכמ"ש בתוספת שבת ז"ל: יז. מי שלהוט אחר שתיית הטוטי"ן [-עישון סיגריות], אסור לילך אצל הגוי ששותה טוטי"ן, ויפתח ישראל […]

הלכות אמירה לגוי בשבת [שנה ב, תרומה, טו]

טו. אם לקט הגוי עשבים מאיליו ומעצמו, הן משלו הן משל הפקר והאכיל לבהמת ישראל, אין צריך הישראל למחות בידו, ואף על גב דאם הדליק מעצמו את הנר לצורך ישראל צריך למחות בידו, שאני התם דישראל גופיה נהנה מן הנר, משא"כ הכא שהוא הנאת בהמתו שרי, ומיהו אם רגיל בכך דהיינו שעשה כך שני פעמים, […]

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?