פרק ה
ד) אילו הא-ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים, היאך היה מצוה לנו ה' על ידי הנביאים 'עשה כך' ו'אל תעשה כך', […]
פרק ה
א) רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא הביאור של מה שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע', כלומר, הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם, ואין מין שני דומה לו בזה הענין, […]
פרק ד
ה) ומהן -מאותן עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה] חמשה דברים שהעושה אותם ימשך אחריהם תמיד, וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד, ואלו הן: א. רכילות ב. ולשון הרע ג. ובעל חימה ד. ובעל מחשבה רעה ה. והמתחבר לרשע, מפני שהוא לומד ממעשיו, […]
פרק ד
ג) ומהם (-מאותם עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה) חמשה דברים שהעושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע מי הוא חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו, או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן. א. המקלל את הרבים, ולא קלל אדם ידוע (-מסוים) כדי שישאל ממנו כפרה. […]
פרק ד
א) ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, בארבעה מהן טעם העיכוב הוא כיון שזהו עון גדול, והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי (-מחמת) גודל חטאו, ואלו הן: א. המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה גם מי שלא החטיא בקום ועשה, אלא המעכב את הרבים מלעשות מצוה. ב. והמטה את חבירו מדרך […]
פרק ג
יב) שנים הם ה'מוסרין', המוסר חבירו ביד גוי להורגו או להכותו, והמוסר ממון חבירו ביד גוי, או ביד אנס (-שודד) שהוא כגוי, ושניהם אין להם חלק לעולם הבא. יג) מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, זה הרודה צבור בחזקה, והם יראים ומפחדים ממנו, וכוונתו לכבוד עצמו, וכל חפציו שלא לכבוד שמים, כגון (-כדרך ההנהגה […]
פרק ג
ט) שנים הם ה'מומרים' מישראל, המומר לעבירה אחת, והמומר לכל התורה כולה. מומר לעבירה אחת, זה אדם שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון, והורגל ונתפרסם בה, אפילו היתה זו עבירה מן העבירות הקלות (שאין בהן כרת או מיתת בית דין), כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז, או להקיף פאה שבראשו, ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן […]
פרק ג
ז) חמשה הן הנקראים 'מינים', א. האומר שאין שם אלוה כלל, ואין לעולם מנהיג. ב. והאומר שיש שם מנהיג, אבל הן שנים או יותר. ג. והאומר שיש שם רבון אחד, אבל שהוא גוף ובעל תמונה. ד. וכן האומר שבורא העולם אינו לבדו הראשון וצור לכל. ה. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו, כדי להיות מליץ […]
פרק ג
ג) כל מי שניחם (-שהתחרט) על המצות שעשה, וְתָהָה על הזכויות שלו, ואמר בלבו 'ומה הועלתי בעשייתן, הלואי לא עשיתי אותן', הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירים לו שום זכות בעולם, שנאמר 'וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו', אין זה אלא בתוהה על הראשונות. וכשם ששוקלין זכויות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה […]
פרק ג
א) כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו, הרי הוא צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו, הרי הוא רשע. ואם היו זכויותיו ועוונותיו מחצה למחצה, הרי הוא בינוני. וכן המדינה, אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן, הרי זו צדקת. ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה, […]
