פרק שלישי, ה-ו
ה) בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו, אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה, ולא עוון שני, אלא משלישי ואילך, אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו, אזי גם אותם שתי עונות ראשונים מצטרפים, ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכיותיו שכנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך מרובים יותר, מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, […]
פרק שלישי, ג-ד
ג) כל מי שניחם (-שהתחרט) על המצות שעשה, וְתָהָה על הזכויות שלו, ואמר בלבו 'ומה הועלתי בעשייתן, הלואי לא עשיתי אותן', הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירים לו שום זכות בעולם, שנאמר 'וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו', אין זה אלא בתוהה על הראשונות. וכשם ששוקלין זכויות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה […]
פרק שלישי, א-ב
א) כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו, הרי הוא צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו, הרי הוא רשע. ואם היו זכויותיו ועוונותיו מחצה למחצה, הרי הוא בינוני. וכן המדינה, אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן, הרי זו צדקת. ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה, […]
פרק שני, יא
יא) החוטא לחבירו, ומת חבירו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו, ויאמר בפניהם 'חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו', ואם היה חייב לו ממון, יחזירו ליורשים. לא היה יודע לו יורשין, יניחנו בבית דין, ויתודה.
פרק שני, ט-י
ט) אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור, או בעל בעילה אסורה, וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו, או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו, וירצהו. אף על פי […]
פרק שני, ז-ח
ז) יום הכפורים הוא זמן תשובה לַכֹּל, ליחיד ולרבים, והוא קץ (-סוף וגמר) מחילה וסליחה לישראל (לאחר עשרת ימי תשובה), לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים. ומצות וידוי יום הכפורים, שיתחיל מערב היום, קודם שיאכל, מחשש שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית, […]
פרק שני, ה-ו
ה) ושבח גדול הוא לשב בתשובה שיתודה ברבים, ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים, ואומר להם, אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, במה דברים אמורים, שיש שבח לחוטא בגילוי חטאיו לאחרים, בעבירות […]
פרק שני, ג-ד
ג) כל המתודה בדברים שבפיו, ולא גמר בלבו לעזוב את החטא, הרי זה דומה לטובל במקוה להטהר מטומאתו, ושרץ מת בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר 'ומודה ועוזב ירוחם', כלומר, שמלבד ההודאה על החטא צריך גם לעזוב את החטא. וצריך לפרוט את החטא בוידויו, ולומר בפירוש מה היה החטא, שנאמר […]
פרק שני, א-ב
א) אי זו היא תשובה גמורה, זה אדם שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא שנמנע מיראה, ולא מכשלון כח. כיצד, הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה, ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא – […]
פרק ראשון, ד
ד) אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יום הכפורים מכפר, מכל מקום יש חילוק בין העבירות, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן – מיד, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד, עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת, ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר 'שובו בנים שובבים […]
