(53) הלכות לשון הרע, כלל ו, ה-ו
ה. אסור מן התורה ללכת למקום מסוים כדי לשמוע לשון הרע. והיושב בחבורת אנשים שהתחילו פתאום לדבר לשון הרע, ואינו יכול להוכיחם, ראוי שילך משם או שיסתום את אוזניו. ואם אינו יכול: 1. יחליט שאינו מאמין לשום דבר שיאמרו. 2. לא יהנה מסיפוריהם. 3. לא יראה להם שהוא מסכים עם דבריהם. ו. אבל אם ידע […]
(52) הלכות לשון הרע, כלל ו, ג-ד
ג. מי שחבירו בא לספר לו לשון הרע, יקדים לשאול אותו אם תהיה לו בכך תועלת, ואם הוא אומר שכן – מותר לו לשמוע את הדברים ולחשוש להם, אך אסור להאמין. ד. מצוה לשמוע לשון הרע אם על ידי זה יוכל להוכיח למספר ולשומעים שהדברים אינם נכונים. או אם על ידי שמיעתו יירגע המספר ולא […]
(51) הלכות לשון הרע, כלל ה, ז-ח
ז. אסור לומר לשון הרע על חפצים של אדם אחר, במקום שהדבר מזיק לו, כגון לומר על סוחר שסחורתו גרועה. ח. אסור לאדם יחיד לספר לשון הרע, וכל שכן לשנים, כיון שיאמינו להם יותר. * * * פירוט ההלכה היומית: ז. כשם שאסור לומר לשון הרע על האדם עצמו, כך אסור לומר לשון הרע על […]
(50) הלכות לשון הרע, כלל ו, א-ב
א. אסור לקבל ולהאמין לדברי לשון הרע, וגדול עונש המקבל יותר מהמספר, ואפילו אם אינו אומר בפיו שהוא מקבל. ב. אף מי שאינו מאמין ללשון הרע, אסור לו להטות אוזנו לשמוע לשון הרע, אלא אם כן כוונתו לתועלת, שבדעתו לעשות עסק עם אותו אדם, ואם ישמע עליו שאינו הגון, יחשוש לכך וימנע, אך גם במקרים […]
(49) הלכות לשון הרע, כלל ה, ה-ו
ה. אסור לספר על אדם שהוא חלש, באופן שהדבר יכול להזיק לו, כגון שהוא פועל וכדומה. וכן אסור לספר עליו שהוא עני וכדומה, באופן שיכול להינזק מכך, והרי זה לשון הרע. ו. ענין לשון הרע נמדד לפי האדם עצמו, וכגון, לומר על אדם עני שנותן סכום מסוים לצדקה הרי זה שבח עבורו, ואם אומר כן […]
(48) הלכות לשון הרע, כלל ה, ב-ד
ב. אסור לומר על אדם שאין לו מעלות, כגון שאינו חכם, גיבור או עשיר, כיון שבדברים אלו יכול להיגרם לו נזק או צער. ג. באמירת לשון הרע על אדם בכך שאינו חכם יש חומרה מיוחדת, כיון שלא יכולה להיות בזה שום כוונה טובה, אלא רק כוונה רעה. וגם אנשים נוטים להאמין לכך יותר מלדברי גנאי […]
(47) הלכות לשון הרע, כלל ד, יב. כלל ה, א
יב. הרוצה לחזור בתשובה על עוון לשון הרע, אם השומעים לא האמינו לו, ולא הזיק ולא ציער את חבירו, הרי זה עוון שבין אדם למקום, ויתחרט יתוודה ויקבל על עצמו שלא לשוב על חטא זה. אך אם הזיק לחבירו, עליו לבקש ממנו מחילה, ואפילו אם חבירו אינו יודע שהוא זה שסיפר עליו, צריך לומר לו […]
(46) הלכות לשון הרע, כלל ד, יא
יא. מותר לאדם לברר על חבירו לצורך שותפות או שידוך וכדומה, ואף אם מחמת כן ישמע עליו דברי גנאי. אמנם כששואל עליו, יקדים לומר לנשאל שכוונתו לתועלת, כדי שלא להכשיל את המספר בלשון הרע ללא כוונה לתועלת. * * * פירוט ההלכה היומית: יא. אם אדם רוצה לשכור פועל, לעשות שותפות ממונית, או לעשות שידוך […]
(45) הלכות לשון הרע, כלל ד, ט-י
ט. הרואה בחבירו מידות מגונות, כגאוה וכעס, אף שבאמת יש בזה איסור, מכל מקום אינו רשאי לספר זאת, כיון שרוב האנשים חושבים שאין בזה איסור ממש אלא סתם הנהגה טובה, והעובר עליהם אינו מוחזק כרשע. י. אמנם מותר ומצוה לספר לבניו או תלמידיו על בני אדם שיש בהם מידות מגונות או שהם מתבטלים מדברי תורה, […]
(44) הלכות לשון הרע, כלל ד, ז-ח
ז. מי שהוחזק לעובר על עבירה מפורסמת הידועה באיסורה לכל ישראל, ואינו נזהר בה כלל, מותר לגנותו בפניו ושלא בפניו, ואף את שאר מעשיו צריך לשפוט לכף חובה. ח. מי שאינו מקיים את ציווי בית דין ללא תשובה המניחה את הדעת, מותר לספר את גנותו. ואם יש לו תשובה ואנו מסופקים אם היא אמיתית או […]
