מצוה תטז) שלא להתאוות ממון חבירו
פרשת ואתחנן "לא תתאוה בית רעך…" (דברים ה יח) מצוות לא תעשה, שנמנענו לקבוע במחשבתנו להתאוות מה שביד אחד מאחינו בני ישראל, לפי שקביעות המחשבה בתאוה על אותו דבר תהיה סיבה לעשות תחבולה לקחת אותו ממנו, ואף על פי שאין רצונו למכרו, או על ידי שיקננו ממנו בעל כרחו, או בחזקה, אם לא נוכל בענין […]
מצוה תטו) שלא יירא הדיין בדין
פרשת דברים "לא תגורו מפני איש" (דברים א יז) מצוות לא תעשה, שימנע הדיין מלפחד משום אדם בבואו לדון דין אמת, ואפילו אם הוא איש מזיק עז פנים, אלא יפסוק את הדין לאמיתו, ולא ישים לבו כלל למה שיקרה עליו מההיזק בשביל דינו, ועל זה נאמר 'לא תגורו מפני איש'. שרש מצוה זו, השכל מעיד […]
מצוה תיד) שלא למנות דיין שאינו יודע בדיני התורה
פרשת דברים "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א יז) מצוות לא תעשה, על בית דין הגדול או על ראש הגלות, שלא ימנה דיין שלא למד חכמת התורה וביאור משפטיה הישרים והצדיקים, ואפילו אם יש בו כמה מידות נכבדות, מאחר שאינו יודע ובקי בחכמת התורה אין ראוי למנותו דין, ועל זה נאמר 'לא תכירו פנים במשפט', […]
מצוה תיג) שלא ליקח כופר ממחוייב גלות
פרשת מסעי "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ" (במדבר לה לב) מצוות לא תעשה, שלא נקח כופר מהמחויב גלות מחמת שהרג בשוגג, לפוטרו מן הגלות, שנאמר 'ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ'. ולפי משמעות זה, לפי הדומה, יהיה 'לנוס', לשון פעול, כלומר, לא תקחו כופר על מי […]
מצוה תיב) שלא לקחת כופר לנפש רוצח
פרשת מסעי "ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות" (במדבר לה לא) מצוות לא תעשה, שלא לקחת כופר, כלומר פדיון ממון, ואפילו כל ממון שבעולם, כדי להציל את נפש הרוצח שלא להורגו, שנאמר 'ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות'. שורש מצוה זו ידוע, שאם היה מותר לקחת כופר מיד הרוצח, […]
מצוה תיא) שלא יורה העד בדין שהעיד בו, בדיני נפשות
פרשת מסעי "ועד אחד לא יענה בנפש למות" (במדבר לה ל) מצוות לא תעשה, שלא ידבר העד בדין אשר יעיד עליו בדיני נפשות, מלבד הגדת עדותו לבד, אף על פי שהוא עד משכיל וחכם. לפי שהעד אינו נעשה דיין בדיני נפשות, שנאמר 'ועד אחד לא יענה בנפש למות'. והטעם לזה, לפי שהוא נראה כנוגע בעדותו. […]
מצוה תי) להגלות רוצח בשגגה לערי מקלט
פרשת מסעי "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו…" (במדבר לה כה) מצוות עשה שנצטוו בית דין של ישראל לשלוח מעירו את האדם ההורג נפש בשגגה, ולהושיבו בערי מקלט, שנאמר 'והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו… וישב בה עד מות הכהן הגדול'. וגם ההורג עצמו הוא בכלל מצות עשה זו, שנאמר עליו 'כי בעיר מקלטו ישב […]
מצוה תט) שלא להרוג חוטא קודם שיעמוד בדין
פרשת מסעי "ולא ימות הרוצח עד עומדו לפני העדה למשפט" (במדבר לה יב) מצוות לא תעשה, שלא להרוג החוטא, אף כשנראהו עושה מעשה החטא שיתחייב עליו מיתה, קודם שנביאהו לבית דין, אלא התחייבנו להביאו לפני בית דין, ונביא עליו העדים לפני הדיינים, והם ידינוהו במה שהוא חייב, שנאמר 'ולא ימות הרוצח עד עומדו לפני העדה […]
מצוה תח) לתת ערים ללויים לשבת בהן, והן קולטות
פרשת מסעי "צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת" (במדבר לה ב) מצוות עשה שנצטוו ישראל לתת מחלקם לשבט לוי ערים לשבת בהן, מאחר שאין להם חלק בארץ, שנאמר 'צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת'. ונאמר בסוף הפרשה 'כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר'. ומערים אלו […]
מצוה תז) שלא נחל דברינו בנדרים
פרשת מטות "לא יחל דברו" (במדבר ל ג) מצוות לא תעשה, שלא לשנות ממה שנחייב את נפשותינו בדיבור, ואף על פי שהוא בלא שבועה, ואלה הם ה'נדרים'. כגון, אם אמר האדם שפירות כל העולם או פירות מדינה פלונית או פירות ממין פלוני יהיו אסורים עליו, חלים דבריו, והוא אסור באותם פירות. וכן כל כיוצא באלו […]
